פרק 3- על התפתחות הכסף (חלק ב'- תכונות נדרשות של אמצעי תשלום)

מדוע היום אנחנו משתמשים בשטרות כסף יותר מאשר במטבעות? ומדוע השימוש בכסף אלקטרוני (כרטיס אשראי, העברות בנקאיות ואפליקציות) עולה בעוד שהשימוש במזומן במרבית העולם דועך?

יש דברים שהופכים אמצעי תשלום אחדים לנוחים וטובים יותר מאחרים. אלו יכולים להיות ביטויים שונים של אותו אמצעי תשלום- מטבעות של שקל, שטרות של שקל, שיק שנקוב בשקלים וכו' או אמצעי תשלום שונים בתכלית- שקל מול דולר מול יין יפני או אפילו מול מטבע מבוזר כמו ביטקוין.

כיום אנחנו מדברים בעיקר על נוחות אך בימי קדם (ומי יודע- אולי גם בעתיד) הנקודה העיקרית הייתה האם אמצעי התשלום הנבחר בכלל ענה על הדרישות הבסיסיות מאמצעי תשלום. מהן אותן דרישות בסיסיות? כל המקורות שאני מכיר מציינים שש תכונות שאמצעי תשלום חייב לקיים. הרשימה הזאת, וספציפית הנקודה האחרונה ברשימה הזאת, עומדת היום במרכז הויכוח בנוגע למטבעות הקיימים ולאפשרות שמטבעות מבוזרים יחליפו אותם בעתיד הנראה לעין. ייתכן שבעוד כמה שנים הויכוח יוכרע לכאן או לכאן והרשימה הזאת, שמלווה אותנו שנים רבות מאוד, תשתנה.

אני מציג פה את הנקודות לפי סדר החשיבות שאני רואה בעיני:

  1. ניתן להחזקה, נשיאה והחלפה- אנחנו רוצים לקחת את אמצעי התשלום לשוק ולהחליף אותו תמורת מוצרים ושירותים. על מנת לעשות את זה צריך להיות מסוגלים לשמור אותו בבית, לסחוב אותו איתנו לשוק ולהמיר אותו תמורת הסחורה שאנחנו רוצים. במקרה הזה כמעט כל מוצר יספק את הצרכים שלנו ולכן התאפשר סחר חליפין (Barter) מלכתחילה. כמובן ככל שמוצר פחות עונה על הגדרה זאת יהיה קשה יותר לסחור באמצעותו ונצפה לראות פחות עסקאות מתבצעות באמצעותו. למשל פיל אינו קל להחזקה, נשיאה והחלפה. סוס או כבש יהיו נוחים יותר ולכן יש יותר סיכוי שהם יהוו את הגורם המתווך שלנו. עגבניות או מלח כבר יהיו מוצלחים הרבה יותר (אלא אם כן השוק רחוק וצריך לסחוב אותם איתנו- במקרה כזה דווקא בעל חיים עשוי להיות נוח יותר)
  2. אחידות המוצר- כאשר אנחנו רוצים שמוצר כלשהו יהפוך להיות אמצעי תשלום מאוד כדאי שלא תהיה שונות גבוהה מדי באיכות של אותו מוצר. ככל שהמוצר אחיד יותר ככה הוא יהיה נוח יותר כאמצעי חליפין ויגדל הסיכוי שנבחר בו על מנת לבצע את העסקאות שלנו. לדוגמה עגבנייה בודדת היא אמצעי תשלום רע תחת סעיף זה.זאת מכיוון שהיא יכולה להיות גדולה או קטנה, בשלה או רקובה. קילו עגבניות זה כבר אמצעי תשלום מעט טוב יותר אך עדיין יכול לסבול מחוסר אחידות. גרם של זהב או מלח הוא כבר מוצלח יותר אך עדיין יכול לסבול מחוסר אחידות. גרם של זהב באיכות של 14 קראט זה כבר אמצעי תשלום אחיד הרבה יותר.
  3. רציפות- אנחנו מעוניינים לפעמים לעשות עסקאות גדולות ולפעמים עסקאות קטנות. לכן אנחנו צריכים אמצעי תשלום שיאפשר שלל של עסקאות, בגדלים שונים מאוד. כבשה היא בעייתית במקרה הזה. נניח שאני רוצה מלפפון יחיד. אין לי אפשרות לשלם עליו באמצעות עשירית כבשה. שכן עשר עשיריות כבשה אינן שוות לכבשה אחת (חיה). לעומת זאת מוצרים כמו מתכות כבדות (כסף, זהב) או מלח/סוכר ניתנים לחלוקה לכמויות קטנות ביותר ולכן הם מהווים אמצעי תשלום טוב יותר.
  4. עלות תחזוקה נמוכה- אנחנו מחזיקים באמצעי תשלום על מנת לעשות איתו עסקאות בעתיד. אנחנו נשמח שבזמן שאנחנו מחזיקים בו הוא לא יעלה לנו יותר מדי. חיית משק לדוגמה צריך להאכיל. במובן הזה היא לא מהווה אמצעי תשלום כל כך טוב. מתכות כבדות לעומת זאת לא צריך להאכיל. אפשר פשוט לאחסן אותן ולכן הן מהוות אמצעי תשלום טוב יותר.
  5. שמירה על ערך לאורך זמן- בדומה לנקודה הקודמת אנחנו מחזיקים את אמצעי התשלום כדי לסחור בו בעתיד. זה יכול להיות עתיד קרוב (מחר) או רחוק (בעוד 10 שנים). אנחנו נחזיק בו לאורך זמן רק אם הוא לא מאבד יותר מדי מערכו. חיית משק היא דוגמה מעניינת בהקשר זה- מצד אחד היא מתה בסופו של דבר ולכן מאבדת מערכה אך מצד שני היא יכולה להתרבות וליצור לנו עוד ערך. אז לא ברור אם בטווח הארוך היא טובה יותר או רעה יותר. עגבניה תהיה דוגמה טובה יותר למוצר מתווך רע. לאורך זמן היא נרקבת ולכן אם אני קונה היום עגבנייה בעוד חודש כבר לא אוכל להשתמש בה לצורכי מסחר (או אכילה). מתכות כבדות הן שוב דוגמה טובה- הן לא מתרכבות עם האוויר והמים כל כך בקלות ולכן שומרות על ערכן לאורך זמן.
  6. בעל כמות קבועה (יחסית)- זאת הנקודה האחרונה בחשיבותה ובמובנים מסוימים המעניינת מכולן. היא חשובה מכיוון שאם ניתן להגדיל או להקטין את כמות אמצעי התשלום אז ניתן לשנות את ערכו ביחס לשאר המוצרים. אם לדוגמה במקום מסוים מחליטים שעגבנייה היא אמצעי התשלום אז מה שיקרה זה שכל החקלאים יתחילו לגדל רק עגבניות. כעבור מספר חודשים הכמות שלהן תעלה דרמטית ולכן השווי שלהן ירד. במקרה כזה אני לא ארצה להחזיק עגבניות לאורך זמן כי אני צופה שמחירן ירד בעתיד. לכן (שוב) מתכות כבדות יתנו לנו פתרון טוב בהרבה. מכיוון שהן נדירות בטבע וקשה למצות אותן, הכמות שלהן לא גדלה משמעותית לאורך זמן. זה מאפשר להן לשמור על ערכן היחסי לאורך זמן מה שהיה מאוד חשוב בעולם העתיק בו לא הייתה צמיחה כלכלית ולכן היה צריך כסף ששומר על ערך אחיד פחות או יותר לאורך עשרות ומאות שנים. אנחנו נחזור לנקודה הזאת בהמשך הפוסט ועוד יותר מזה- בהמשך הסדרה.

אלו ששת התכונות הבסיסיות שבעיקרון כל אמצעי תשלום צריך לקיים. כלומר, אם אתם רוצים מחר להמציא אמצעי תשלום חדש אתם צריכים לשאול את עצמכם איך אותו אמצעי תשלום עומד בכל אחת מהדרישות הללו ואיך הוא משפר את חייהם של לפחות חלק מהסוחרים כמו שדיברנו בפרק הקודם. אם הצלחתם לעשות משהו כזה יש סיכוי לא רע שתצליחו להעביר את העולם לאמצעי תשלום חדש ובדרך אולי תתעשרו לא מעט. אם אנחנו מאמינים שניתן לעבור מאמצעי תשלום אחד לאחר אזי נשאלת השאלה- מתי אמצעי תשלום מאבד את כוחו וננטש לטובת אמצעי תשלום אחר?

אינרציה של אמצעי תשלום

לאמצעי תשלום יש אינרציה פנימית. זאת אומרת שעל מנת להחליף אמצעי תשלום צריך להפעיל "כוח" רב. כפי שחלקכם הערתם על הפוסט הקודם בסדרה, אמצעי תשלום יכולים להשתנות עם הזמן והם אכן השתנו עם השנים בעקבות שינויים טכנולוגיים, שינויי נסיבות תרבותיות או מפגש עם תרבויות זרות. אמצעי תשלום אחד למשל יכול להיות מתאים למסחר מקומי אך פחות נוח למסחר בין כפרים רחוקים ולהיפך. בנוסף אם תושבי כפר אחד לא מעריכים מוצר כשווה ערך אך בני כפר אחר כן יעריכו אותו כשווה ערך אז גם בכפר הראשון הוא יקבל ערך כי כעת ניתן למכור אותו לבני הכפר השני. וכך שווי של מוצר יכול "להדביק" תרבויות שונות.

אז הבנו כבר בפרק הקודם איך מטבע "נולד" ואיך מוצמד לו ערך ראשוני. אבל מדוע ערך זה לרוב לא משתנה בצורה דרסטית מיום ליום? זאת מכיוון שהציבור מעריך שיש לאמצעי התשלום שווי קבוע והשווי הזה לא משתנה בקלות. הוא אינו עולה בקלות ואינו יורד בקלות. בכלכלה אנחנו (בערך) קוראים לזה "ציפיות נאיביות". כלומר, מה שהיה נכון אתמול אמור להיות נכון גם היום, אולי בשינויים קטנים. אותן ציפיות נאיביות יוצרות תהליך חזק מאוד של אינרציה פנימית. ייתכן שכלכלה התנהגותית יכולה להסביר זאת בצורה טובה יותר דרך אפקט הבעלות והטיות קוגנטיביות אחרות אך על זה עדיין לא ראיתי מחקרים.

כלומר, אם אמצעי התשלום הוא איכותי ונוח הציבור יטה להמשיך להשתמש בו לאורך זמן ויהיה קשה להעביר אותו לאמצעי תשלום אחר, אלא אם אמצעי תשלום זה עדיף בהרבה על הקיים. אך אם אמצעי התשלום אינו מספק את הדרישות הבסיסיות הוא ננטש די מהר, גם אם כוחות חזקים (כולל הממשלה) מנסים למנוע זאת.

נטישה של מטבעות אנחנו רואים, לצערנו, כל הזמן. בימים אלו למשל אנשים בוונצואלה מפסיקים (ככל יכולתם) להשתמש במטבע המקומי ועוברים למטבעות כמו דולרים, אפילו שזה מנוגד לחוק ועלול לגרור עונשים כבדים (ממליץ על פרק הפודקאסט המצויין של Planet Money בנושא זה). תופעה זאת מתרחשת בעקבות האינפלציה הגבוהה שקיימת בוונצואלה שגורמת לכסף לאבד מערכו בצורה משמעותית כל יום. כשיש אינפלציה כזאת זה פשוט טירוף להחזיק במטבע המקומי לאורך זמן ולכן אנשים נוטשים אותו מה שרק מחזק את האינפלציה (ועל זה נסביר בהמשך הסדרה). במקרה הקיצוני ביותר המטבע ננטש לחלוטין מה שקרה למשל בזימבבוואה לפני כעשר שנים.

ראינו תופעה דומה, אך פחות חמורה, גם בישראל בשנות ה-80 וה-90. למי שצעיר מדי אספר שעד לפני 10 שנים בערך אם קניתם דירה בארץ הייתם סוגרים על מחיר דולרי וביום התשלום ממירים את המחיר המוסכם לשקלים לפי שער הדולר היציג ומשלמים בשקלים. אחת הנקודות המעניינות במקרים אלו היא האינרציה (או Persistence) של אמצעי התשלום שנובעת מאותן ציפיות נאיביות. המעבר לתשלום בדולרים נעשה עקב האינפלציה הגבוהה שהייתה בארץ בתחילת שנות ה-80. עד כאן זאת התנהלות הגיונית לחלוטין. אבל גם לאחר שהאינפלציה נעלמה כמעט כליל במהלך שנות ה-90, ההרגל של הישראלים להשתמש במחיר דולרי נשאר לעוד זמן רב ורק שילוב של ירידת הדולר וחקיקה ממשלתית שינו את ההרגל הזה לפני כ-10 שנים.

הדוגמה הכי מטורפת שאני מכיר של אינרציה מגיעה מסומליה וכאן המקרה הוא דווקא הפוך- המטבע החזיק מעמד ולא ננטש למרות הנסיבות הפוליטיות. מרבית האנשים שתשאלו יענו לכם שהשווי של הכסף נובע מכך שמדינה עומדת מאחוריו. ייתכן שהם גם יגידו שככל שהמדינה יותר חזקה (כלכלית) המטבע שלה יהיה יותר חזק. אם זאת התפיסה הרווחת (ואני מעריך שהיא אכן התפיסה הרווחת) מה יקרה אם אותה מדינה תיעלם? לכאורה המטבע אמור לאבד מערכו לחלוטין אבל מסתבר שזה לא בהכרח המקרה. סומליה למי שלא מכיר, התפרקה לאנרכיה מוחלטת בתחילת שנות ה-90. אבל מסתבר שלפחות עד 2006 היה נהוג בקרב מקומיים לעשות סחר חליפין באמצעות המטבעות שהיו נהוגים לפני קריסת המדינה. כלומר, אמצעי התשלום היה כל כך טוב והאמון בו כל כך גבוה שגם התפרקות המדינה לא גרמה לו לאבד את ערכו לחלוטין. והתושבים, אולי מתוך הרגל ואולי מתוך מחסור באלטרנטיבות, פשוט המשיכו להשתמש בו לעסקאותיהם. מטורף לא?

אז אם אתם מתכננים לעשות קריירה מהמצאת אמצעי תשלום חדש תדעו שזה לא הולך להיות קל כל כך.

כסף בימינו- האם הוא מקיים את הדרישות הבסיסיות?

אם נסתכל על אמצעי התשלום בימינו נראה שהם אינם עומדים בכל ששת הדרישות הבסיסיות. הם אמנם ניתנים להחזקה, נשיאה והחלפה, אחידים ורציפים בצורה טובה מאוד. הם גם בעלי עלות תחזוקה נמוכה מאוד והם מצליחים (בינתיים לפחות) לשמור על ערכם לאורך זמן אך הם ממש (ממש!) לא בעלי כמות קבועה. למעשה על מנת לענות על התנאי החמישי (שמירה על ערך לאורך זמן) הם מפירים את הכלל השישי (כמות קבועה) בצורה גסה. הנקודה הזאת מעניינת מכמה סיבות וזאת גם אחת הטענות המרכזיות של כל אלו שדוגלים במעבר למטבעות קריפטו מבוזרים. כיום הבנקים המרכזיים שולטים בכמות הכסף ויכולים להגדיל/להקטין אותה בצורה דרמטית. זה לא תרחיש תיאורטי אלא משהו שמתרחש לנגד עיננו ועל זה בהמשך הסדרה. בנוסף, זה מעניין כי זה מתחיל להסביר לנו את הבעייתיות שבהצמדה לזהב. הצמדה שכזאת היתה מאוד הגיונית בעולם בו אין גידול כלכלי אך הרבה פחות הגיונית בעולם בו יש צמיחה כלכלית מתמדת.

סיכום

ראינו עד כה בסדרה מדוע צריך אמצעי תשלום (בפרק 1), איך אמצעי תשלום יכול להיווצר "יש מאין" בכלכלה שלא מכירה אמצעי תשלום אחרים (בפרק 2) ואילו תכונות נדרשות מאמצעי תשלום (בפרק הנוכחי). כמו כן ראינו בפרק הנוכחי שכסף כיום אינו מקיים את כל ששת הדרישות הבסיסיות, מה שלהערכתי יגרום לאחת משלוש האפשרויות הבאות בשנים הקרובות: 1. התיאוריה תשתנה (וההסבר השישי ירד מהפרק) 2.המציאות תשתנה והמטבעות הקיימים יפנו את מקומם למטבעות חדשים שכן מקיימים את הכלל השישי 3. המדיניות המוניטארית תצטרך להשתנות משמעותית. אני אישית מאמין באפשרות הראשונה אך ימים יגידו.

בפרק זה הבנו מדוע מתכות כבדות מילאו תפקיד מרכזי בעולם התשלומים לאורך מרבית ההיסטוריה האנושית. והתחלנו לחשוב גם על ההווה והעתיד. בפרק הבא אני מקווה סוף סוף לדבר על התפתחות הכסף- ממטבעות כסף וזהב לשטרות כסף ומשם לאמצעים אלקטרונים. ארצה גם להראות את תפקיד המדינה והמערכת הפיננסית בתהליך זה ולהתחיל לשאול האם יכלה להיות התפתחות אחרת והאם בעתיד נראה שינויים מהותיים בתחום זה.

כמובן שהכל מאוד נזיל ומושפע רבות מהתגובות, שאלות ותובנות שלכם אז אני מזמין אתכם להמשיך את הדיון איתי בפייסבוק ובעיקר להמשיך לשלוח לי חומרי עזר מעולים.

 

אם הגעתם עד כאן אולי יעניין אתכם לקרוא עוד תוכן שאני יוצר בעתיד.
אז הירשמו פה למטה לעדכונים וקבלו מייל כל פעם שאני מעלה פוסט חדש.

פרק 2- על התפתחות הכסף (חלק א' –"המפץ הגדול")

"התפתחות הכסף זאת התפתחות המחשבה האנושית" (מיוחס לבלוגר כלכלי אנונימי בן זמננו 😉 )

ככל שאני כותב את הסדרה הזאת אני מבין שאנחנו צריכים להתקדם בצעדים מאוד מאוד קטנים כל פעם. אם זה איטי מדי בעיניכם, אשמח לשמוע על כך (עדיף בפייסבוק). כמו כן, שאלות, ביקורות או רעיונות יתקבלו בברכה.

בפרק זה של הסדרה המוניטרית שלנו נדבר על איך התפתח הכסף הראשוני. אני אדגיש שאיננו מחפשים ניתוח היסטוריוני מדויק (ולכן גם לא בהכרח נדייק בעובדות ההיסטוריות) אלא בניתוח כלכלי שיעזור לנו להבין מה הופך סחורה מסוימת לאמצעי תשלום או במילים אחרות- מה נותן לכסף את הערך שלו? מיהו בעצם ה"קוסם" שלוקח נייר חסר ערך ומפיח בו רוח חיים? והאם דרושה ממשלה על מנת ליצור כסף?

למה שלא ננתח בדיוק לפי מה שקרה בהיסטוריה? ראשית מפני שזה בלתי אפשרי- התפתחות הכסף ככל הנראה קדמה להתפתחות המילה הכתובה. שנית, מי שרוצה ניתוח היסטוריוני מוזמן להתחיל מסע לימוד אינטרנטי (למשל פה או בסרטון המצוין הזה) מרתק.

ראשית נחזור לפרק הקודם ולדוגמאות ששימשו אותנו ואז נמשיך משם. כבר בפרק הקודם דיברנו על השלב שבו מבוצע סחר חליפין (Barter). הדוגמה הראשונה הייתה האי של רובינזון קרוזו שבו הקוקוס הפך לאמצעי החליפין. סביר להניח שאכן ככה התחיל המסחר בין אנשים שכן לקוקוס יש שווי בפני עצמו מכיוון שניתן לאכול אותו. כלומר אנחנו מניחים שסחר חליפין התחיל ברמה הבסיסית ביותר באמצעות גורמים שהיה להם ערך בפני עצמם.

בדוגמה השנייה כבר תיארנו מקרה יותר מסובך ולכן גם יותר מתוחכם. במקרה זה החקלאי שגידל קולורבי החליף חלק מהקולורבי תמורת גזר כי הוא האמין שתמורת הגזר הוא יצליח להשיג מלפפון (שזה מה שהוא רצה מלכתחילה). העסקה הזאת כבר דורשת רמת תחכום גבוהה יותר, יכולת לדחות סיפוקים ויכולת תכנון עתידית. סביר להניח שסחר שכזה התפתח מאוחר יותר וגם הוא התחיל עם סחורות שהיה להן ערך ראשוני (כלומר ניתן לצרוך אותן בעצמן) ורק לאחר מכן עבר לסחורות שלא ניתן לצרוך אותן בעצמן (כמו זהב או כל מוצר מתווך אחר).

הנקודה החשובה לזכור היא שהמוצר המתווך רצוי מפני שהוא מסייע לנו בשתי דרכים לפחות: הראשונה היא הפחתת עלויות העסקה על ידי פיצול עסקה אחת מסובכת (תן מלפפונים וקבל קולורבי) לשתי עסקאות פשוטות יותר (תן מלפפונים, קבל תמורתו X ובעזרת X תקנה קולורבי). אמנם ביצוע שתי עסקאות עשוי להישמע מסובך יותר אך הוא למעשה קל הרבה יותר מכיוון שהרוכש והמוכר צריכים להסכים רק על דבר אחד ולא על שניים. התרומה השנייה לחברה היא ביכולת להתמחות ביתרון היחסי שלנו. בעולם של סחר חליפין אין סיכוי שאני אגדל רק קולורבי כי אני יודע שיהיה לי מאוד קשה להחליף אותו תמורת שאר המוצרים שאני רוצה. בעולם שבו עלות עשיית העסקאות יורדת (תודות לאמצעי התשלום), אני יכול להתמחות בגידול אחד שאני טוב בו ולכן כל גורם בחברה יעסוק יותר בהתמחות יחסית והחברה בכללותה תהיה עשירה יותר.

הנקודה שצריך לשים לב אליה היא שהסיבה השנייה היא תוצאתית. ככל הנראה אף אחד לא ייצר אמצעי תשלום על מנת ליצור התמחות יחסית. אך עצם קיומו של אמצעי תשלום משפר את חיינו על ידי מתן אפשרות להתמחות יחסית.

בפוסט זה אנסה לענות על שאלה מעניינת- איך אנחנו מגיעים למצב שבו יש גורם מתווך (או אמצעי תשלום) שמוסכם על ידי כולם?

כיצד נוצר אמצעי החליפין בחברה

איך חברה עוברת ממצב שבו כולם עוסקים בבארטר ואז פתאום מתחילים להשתמש באמצעי תשלום מוסכם? אפשרות אחת היא שגורם תשלום כזה צץ בצורה ספונטנית בשוק. אפשרות שנייה היא שגורם שלטוני מחליט עבור כולנו על גורם תשלום כזה ומחייב אותנו להשתמש בו בכל העסקאות שלנו. אני נוטה להאמין שברוב המקרים גורם כזה מופיע בצורה ספונטנית בשוק, אך אתאר את שני המקרים ואתן לכם להחליט לבד.

*יש לי פה תיאוריה נוספת- אני חושב שמי שמאמין באפשרות הראשונה גם יטה יותר לצד הקפיטלסטי של המפה בעוד שמי שמאמין בסיפור השני יקבל יותר את תפיסת העולם הסוציאליסטית. כמובן שהשערה זאת דורשת בחינה אמפירית והאמת היא שניתן די בקלות לעשות ניסוי שיאשש או יפריך אותה. אך נחזור לנושא התפתחות הכסף.

אפשרות ראשונה- כסף שנוצר בצורה ספונטנית

דמיינו לכם שוק בעולם העתיק. יש בו הרבה קונים והרבה מוכרים שעושים עסקאות Barter אחד עם השני. אחד המוכרים למשל מוכר פרה ומוכן לקבל עבורה ירקות. זה יכול להיות מלפפונים, עגבניות או כרוב. איש אחר מוכר חולצות ומוכן לקבל תמורתן תכשיטים או נעליים וכו' וכו'.

קל לראות ששוק כזה יהיה אולי מאוד אקזוטי ומעניין אבל גם מאוד לא יעיל. חוסר היעילות נובע משתי בעיות: הראשונה היא הקושי למצוא מישהו שמוכר את הסחורה בה אתה מעוניין תמורת הסחורה בה אתה מחזיק (ועל זה דיברנו כבר). הבעיה השניה היא חוסר היכולת להשוות בין המחירים של המוכרים השונים. דמיינו לצורך העניין ששני אנשים מוכרים קילו תפוזים. אחד דורש תמורתם קילו עגבניות והשני דורש שני קילו סוכר. בהנחה שיש לך את שני המוצרים הללו, באיזו עסקה תבחר? אפשר כמובן להתחיל לבנות טבלה ענקית של כל הדברים שאפשר לקנות תמורת כל אחד ממוצרים אלו ואז לחשב מי מהמוכרים בעצם מציע מחיר אטרקטיבי יותר. אבל זה ממש לא דבר פשוט לעשות. במיוחד בימי קדם.

יום בהיר אחד מגיע אחד הסוחרים למסקנה. הוא שם לב שמתוך כל המוכרים אחוז גבוה יחסית מוכן למכור את תוצרתו תמורת פנינים. הוא לכשעצמו אינו אוהב פנינים אבל הוא מגיע להבנה שבאמצעות פנינים הוא יוכל לעשות את העסקאות שלו ביתר קלות. ההבנה הזאת היא לא פחות מהברקה ואין לזלזל בה. באותו יום הסוחר מתחיל למכור את תוצרתו תמורת פנינים ובאמצעות הפנינים הוא רוכש מהסוחרים האחרים סחורות. ההבנה של אותו סוחר משפרת את חייו דרמטית- עכשיו לוקח לו הרבה פחות זמן לעשות עסקאות ולכן הוא עושה יותר עסקאות ומרוויח יותר כסף.

מהר מאוד סוחרים אחרים שמים לב שהסוחר הזה מתעשר . הם מנסים להבין את סוד הקסם של ההתעשרות שלו וחלקם מבינים שבאמצעות המסחר בפנינים הוא מצליח לעשות יותר עסקאות בכל יום נתון. זאת מכיוון שא' הוא פיתח הבנה בפנינים וקל לו להבדיל בין פנינים "טובות" שסוחרים אחרים ירצו ובין פנינים "רעות" שסוחרים אחרים לא ירצו. ב' יש לו הרבה פנינים אז הסיכוי שיש לו פנינה בדיוק כמו שהסוחר שממולו רוצה היא גבוהה יותר וג' הוא מצליח להתמקח יותר בקלות עם סוחרים אחרים כי הויכוח הוא תמיד על כמה פנינים שווה הסחורה ואין צורך להתווכח גם על איזו סחורה תשמש לתשלום. הוא בכלל לא פונה לסוחרים שאינם מוכנים לסחור בפנינים וגם זאת נקודה חשובה.

ברגע שעוד סוחרים מבינים את ה"קסם" הם יעברו גם הם להשתמש בפנינים כאמצעי התשלום העיקרי שלהם. למעשה אפילו אם הם לא מבינים זאת, חלק מהסוחרים ישתמש יותר בפנינים על מנת שיוכל בכלל לסחור עם אותו סוחר שבשלב זה כבר ייתכן ונהייה סוחר גדול. כלומר, יותר ויותר סוחרים יבקשו פנינים תמורת הסחורה שהם מוכרים מה שרק יגרום לפנינים להפוך להיות יותר נפוצות כאמצעי תשלום. בסוף התהליך כל הסוחרים בשוק הזה ינקבו במחיר במונחים של כמות הפנינים שהם דורשים תמורת הסחורה שלהם. וכך נולד לו אמצעי תשלום ראשון בשוק הזה.

אפשרות שניה- כסף נוצר כתוצאה מהחלטה שלטונית

כעת נדמיין שוק את השוק הראשוני בו כולם מחליפים סחורות תמורת מגוון של סחורות אחרות. יום בהיר אחד השליט המקומי מגיע למסקנה שהמסחר בשוק אינו יעיל ויכול להיות יעיל יותר אם כל הסוחרים ישלמו אך ורק בפנינים. הוא מוציא חוק שכל מי שמוכר סחורה בשוק חייב לעשות את זה באמצעות שימוש בפנינים בלבד כאמצעי תשלום. כך נולד לו אמצעי התשלום החדש. זה סיפור הרבה יותר "פשוט" אבל לטעמי הרבה פחות סביר. מדוע?

  1. יש לדעתי יותר סיכוי שסוחר יעשה מהלך כזה בשביל להתעשר/להקל על חייו מאשר שהשליט יעשה זאת על מנת להגדיל את היקף המסחר בשוק או מתוך גחמה אישית. בכלל אפשר לראות שעצלנות ותאוות בצע (ששתיהן משמעותיות בסיפור הראשון) הן מהתכונות היותר חזקות של המין האנושי.
  2. יש הרבה יותר סוחרים משליטים ולכן זה יותר סביר.
  3. להחלטת השליט עלולות להיות השלכות שליליות- סוחרים יעזבו את השוק "שלו", אמצעי התשלום שיבחר יהיה לא מוצלח (למשל לא יהיה ממנו מספיק) מה שיפגע בעשיית עסקאות בשוק, אנשים יתמרדו נגד החלטת השליט וכו'.
  4. החלטת השליט דורשת עלויות פיקוח, ענישה ובקרה שאינן דרושות בהליך יצירת אמצעי התשלום הראשון.
  5. השליט צריך לבחור באמצעי תשלום מוצלח- גם שיהיה ממנו מספיק (אבל לא יותר מדי) וגם שיהיה יחסית הומגני כדי שיהיה ברור איך משתמשים בו ומה השווי שלו. נגיע לזה עוד מעט.

כמובן שניתן לטעון שלפחות בחלק מהמקרים התהליך עבד בצורה אחרת. למשל לשליט היו המון פנינים (כי הוא הכי טוב בצלילה מכל תושבי הכפר) ולכן הוא הכריח את שאר התושבים לקבל פנינים תמורת המוצרים שלהם. התושבים המסכנים שכעת היו להם פנינים כבר השתמשו בהם לצרכי תשלום. או לחילופין- השליט מאוד אהב פנינים ולכן דרש שאת כל המסים ישלמו לו בפנינים בלבד. התושבים שהיו צריכים להשיג מספיק פנינים התחילו לקנות אותן מסוחרים וככה נוצר "ערך" לפנינים ונוצר מקצוע חדש- שולה פנינים. אלו כבר הסברים שנשמעים יותר הגיוניים. ועדיין ההסבר הראשוני יותר מניח את דעתי. מה מכולם באמת קרה? כאמור בתחילת הפוסט, מכיוון שיצירת הכסף הראשון קדם ככל הנראה למילה הכתובה סביר להניח שלעולם לא נדע מה באמת התחולל שם. סביר להניח שבתרבויות שונות התרחשו סיפורים שונים. אבל הנקודה החשובה לקחת מפוסט זה הוא שכסף יכול להיווצר בצורה ספונטנית בשוק והתהליך אפילו לא דורש הרבה. אמצעי התשלום החדש רק צריך לשפר את החיים של אחד הסוחרים ושעוד מספר מינימאלי של סוחרים לא יתנגדו לשינוי. מכאן התהליך יכול לצבור תאוצה בפני עצמו.

בפוסט הבא נשאל את השאלה מה הופך אמצעי תשלום לאמצעי תשלום טוב יותר מאחרים. ולמעשה ננסה לענות על השאלה האם מתרחשת אבולוציה באמצעי התשלום שאנחנו משתמשים בהם. שאלה זאת קריטית על מנת להבין האם ייתכן שבעתיד נשתמש באמצעי תשלום שונים מאלו שמשמשים אותנו היום.

 

אם הגעתם עד כאן אולי יעניין אתכם לקרוא עוד תוכן שאני יוצר בעתיד.
אז הירשמו פה למטה לעדכונים וקבלו מייל כל פעם שאני מעלה פוסט חדש.

פרק 1- על מה זה כסף בכלל

על פניו נראה שלא צריך להסביר יותר מדי מה זה כסף. לכולנו יש אותו בארנק וכולנו מכירים את המושגים הבסיסיים של התנהלות עם כסף החל מהיום שנתנו לנו לראשונה דמי כיס אי שם בילדותנו הרחוקה.

אבל כשמנסים להבין את העולם המוניטרי חייבים לשאול את עצמנו מה זה כסף בכלל? מה הוא מייצג? למה הוא טוב? והאם ניתן להסתדר בלעדיו?

כדי להתחיל להסביר את הנקודות הללו נתבונן על כלכלה פשוטה באי קטן, אי שם באחד האוקיינוסים. נדבר על איך נראית הכלכלה של האי וככה נתחיל להבין מספר מושגים בסיסיים בעולם המוניטרי והכלכלי.

האי של רובינזון קרוזו

באי בודד חיים לצורך הדוגמה רק שלושה אנשים. רובינזון קרוזו, דניאל דפו וקולונל לוקהארט. אבל אנחנו נקרא להם בשמותיהם הפרטיים- רובינזון, דניאל והקולונל 🙂

שלושתם ניחנו בכישורים שונים כפי שניתן לראות בטבלה הבאה:

 

בניית בתים קטיפת קוקוסים ביום השטת סירה דיג
רובינזון שנה לבית (אם מעבירים אותו את הנהר) 4 ביום לא יודע להשיט לא יודע לדוג
דניאל שנתיים לבית (אם מעבירים אותו את הנהר) 7 ביום לא יודע להשיט לא יודע לדוג
הקולונל שלוש שנים לבניית בית (אם חוצה את הנהר) לא יכול לטפס על עצים 4 מעברי נהר ביום

2 דגים ביום

נניח שכל אחד מהם יכול להתקיים על 3 קוקוסים או דג אחד ביום. קל לראות ששלושתם יכולים להאכיל את עצמם ובעצם לקיים "כלכלה אוטרקית". אך זה לא יהיה אידיאלי בשבילם. כפי שהראו כלכלנים כבר מימי אדם סמית', עדיף להם בהרבה לשתף פעולה כאשר כל אחד מהם יתמחה בתחום בו יש לו יתרון יחסי. וכדי לקבל את שאר המוצרים הם יחליפו ביניהם סחורות ושירותים (Barter). כך הם יוכלו לצרוך יותר מוצרים ולחיות חיים עם יותר רווחה כלכלית וקל להראות זאת באמצעות דוגמה מספרית (עליה אני מוותר כדי לקצר את הפוסט). אגב השאלה כיצד הם יארגנו את שיתוף הפעולה ביניהם היא אחת מאבני המחלוקת בין הימין והשמאל הכלכליים. האם דרך מנגנון מחירי שוק או דרך החלטות שהם יקבלו ביחד בצורה דמוקרטית. אבל מזה נתעלם כרגע.

אנחנו עוסקים בכסף ובשוק הכסף ולכן נשאל את עצמנו דבר ראשון האם הם זקוקים לכסף בכלכלה שלהם? או שהם יכולים להסתדר בלי כסף? קל לראות שבעולם כל כך פשוט אין צורך בכסף כמו שאנחנו מכירים אותו ובטח לא במערכת פיננסית ובבנק מרכזי. לכל היותר הם יכולים להחליט על אמצעי המרה (כנראה קוקוס) שבאמצעותו הם יבצעו את סחר החליפין שלהם. למה דווקא קוקוס ולא בית למשל? בפוסט אחר אסביר מה הופך אמצעי תשלום אחד לטוב יותר ממשנהו.

עולם ללא כסף

עכשיו בואו נתבונן באחת העסקאות שיכולות להיווצר באי זה. בהחלט ייתכן שדניאל ירצה שרובינזון יבנה לו בית בתמורה לתשלום בקוקוסים. קל לראות שמכיוון שלדניאל יש יתרון יחסי בקטיף קוקוסים ולרובינזון יתרון יחסי בבניית בתים עסקה כזאת יכולה להתבצע במחיר שיקבע ביניהם. מנגנון קביעת המחיר אינו מעניין אותנו כרגע. נניח לשם הפשטות שנקבע מחיר של 2000 קוקוסים תמורת בניית הבית.

אך איך יתבצע התשלום? בגדול יש שלוש אפשרויות. הראשונה היא שדניאל ישלם מראש את כל הסכום, השנייה היא שהתשלום יתבצע לשיעורין כל יום לאורך בניית הבית והאפשרות השלישית היא שהתשלום יתבצע במלואו לאחר סיום בניית הבית. בעוד שכולן אפשריות, אני רוצה להניח שהתשלום מבוצע מראש. (בהערה אגיד שגם אם נניח אופציה אחרת לא יהיה לכך משמעות מהותית לניתוח שאציג)

מה בעצם התרחש פה? דניאל העביר סכום גדול של קוקוסים לרובינזון תמורת הבטחה שרובינזון יבנה את הבית תוך שנה. אבל הבית לא נבנה עדיין ורובינזון יכול לאכול את הקוקוסים להנאתו או להעביר אותם הלאה לקולונל תמורת שירותים כמו דיג או העברה מעבר לנהר. ייתכן שרובינזון בכלל לא יבנה את הבית ו"יפשוט את הרגל" או "יעשה תספורת" להתחייבות שלו. במילים פשוטות נגיד שדניאל שילם מראש מכיוון שהוא קיבל התחייבות מרובינזון לבנות את הבית. במילים אחרות נגיד שדניאל בעצם נתן לרובינזון אשראי ורובינזון חייב לדניאל בנייה של בית (ההדגשה מכוונת מאוד).

למה אני חופר בהגדרה של עסקה בסיסית זאת? מכיוון שאחת התיאוריות שאני שומע רבות על הבנקים היא שהם מייצרים כסף מהאוויר ואז התיאוריות הולכות לכל מיני כיוונים וטוענות שיש לזה כל מיני השפעות על העולם. לרוב נזרקות המילים "חוב", "שעבוד", "היפר אינפלציה" ועוד. אבל בדוגמה הזאת אין כסף ואין בנקים. אז איך נוצרו באי אשראי וחובות? בדיוק כמו שהם נוצרים בעולם האמיתי.

איך נוצרים אשראי וחובות?

אשראי וחוב נוצרים למעשה בכל פעולה כלכלית, שאינה מיידית, שאנחנו עושים ומבוססים על האמון שלנו שהצד השני יקיים את החוזה שחתמנו (בכתב או בע"פ). לדוגמה- עבדתם כל החודש והמעסיק עדיין לא שילם לכם- הוא חייב לכם משכורת. לחילופין, שילמתם שכר דירה בתחילת החודש לבעל הדירה- הוא חייב לכם חודש של מגורים בדירתו. תיאורטית ניתן לשלם בכל רגע אבל זה לא מעשי. דמיינו מסעדה שבה אתם משלמים על המנה במהלך כל ביס שאתם לוקחים. לא כל כך מושך נכון? לכן כולנו מסכימים בכל רגע נתון להיות במערך שלם של חובות ואשראי. חלק חייבים לנו וחלק אנחנו חייבים לאחרים.

העסקאות היחידות שבהן לא נוצרים אשראי וחובות הן עסקאות החלף (Barter) שבהן אדם אחד מביא לשוק לצורך הדוגמה עגבנייה ומקבל תמורתה מיד מלפפון מאדם אחר. בעסקאות פשוטות אלו המוכר הוא גם קונה והקונה הוא גם מוכר והעסקה נסגרת מיידית (בשפה קצת יותר מקצועית נגיד שה-settlement הוא מיידי). בהמשך הסדרה נבין שכסף מאפשר עסקאות ארוכות ומתוחכמות יותר. אבל הקדמנו את זמננו. אנחנו עדיין לא יודעים מה זה כסף!

איך כסף נכנס לתמונה? 

בדוגמה הפשוטה שלנו לא חייבים כסף כפי שכבר ראינו. ניתן כמובן להכיר בקוקוסים כ"מטבע" שאיתו יבוצע סחר חליפין. לדוגמה ראינו שבית יכול לעלות 2000 קוקוסים וניתן גם להניח שחצייה של הנהר תעלה בערך 2 קוקוסים.

למה שמישהו יסכים לעבוד תמורת קוקוס? זאת שאלה טריוויאלית- הוא יעבוד תמורתו כי הוא יכול לאכול את הקוקוס וממילא להשיג את הקוקוס דורש עבודה. כך שהוא יכול להגיע לקוקוס בעבודה כזאת או אחרת והוא די אדיש בין האפשרויות השונות. אבל למה שמישהו בעולם יסכים לעבוד תמורת כסף? הוא הרי אינו יכול לאכול את זה. הוא יסכים לעבוד תמורת כסף רק אם הוא מאמין שבעתיד (הקרוב או הרחוק) הכסף הזה יקנה לו את מה שהוא רוצה, אוכל לדוגמה. למה הוא מאמין בזה? שאלה טובה שעוד ניגע בה בהמשך הסדרה.

לעת עתה נסביר רק מדוע צריכים כסף, ולצורך זה נעזוב את האי ונעבור למקום אחר. למשל אתונה בימי יוון העתיקה!

נניח שאתם חקלאים שגרים מחוץ לאתונה ומגדלים כל מיני ירקות. ונניח שהשנה השדה שלכם הפיק המון המון קולורבי ואתם (כמו כל אדם נורמלי) לא רוצים לאכול רק קולורבי כל היום ולכן אתם רוצים להחליף את הקולורבי בדברים טעימים יותר כמו מלפפונים. אז אתם הולכים לשוק בעיר הגדולה ומתחילים לחפש מישהו שיחליף אתכם 100 ק"ג של קולורבי תמורת מלפפונים (ובמחיר החלפה טוב!). הסיכוי שתמצאו מישהו מתאים הוא מאוד נמוך. למעשה סביר להניח שתאלצו לבזבז שעות רבות בחיפוש אחר אותם אנשים שגם יש להם מלפפונים, גם רוצים קולורבי וגם מוכנים להחליף ביניהם במחיר שמשביע את רצונכם.

ואז מישהו מציע לכם הצעה מעניינת. להחליף 50 ק"ג של קולורבי ב-50 ק"ג של גזר. אמנם גזר זה לא מה שחיפשתם אבל אם תעשו את העסקה הזאת יהיה לכם קל יותר להגיע למלפפונים. מדוע? זאת מכיוון שיש סיכוי גבוה יותר שמוכר המלפפונים, אותו אתם מחפשים, ירצה קולורבי או גזר מאשר האפשרות שהוא ירצה דווקא קולורבי. כלומר בעסקה הזאת אתם מגדילים את הסיכוי שלכם להגיע למלפפונים בהם חשקה נפשכם.

הנקודה פה היא שאתם תסכימו לקבל תמורת הסחורה שלכם גם משהו שאתם לא צריכים, אם תאמינו (וזאת הנקודה החשובה) שמישהו אחר יסכים לקבל את המוצר הזה (גזר) ולתת לכם תמורתו את מה שאתם באמת רוצים (מלפפונים). נשמע מוכר? זה בקצרה בדיוק מה שכסף עושה.

בפוסט הבא נדבר על איך הכסף התפתח ומה הופך אמצעי חליפין אחד לטוב ממשנהו. אבל קל לראות שכל דבר יכול להיות כסף ברמה התיאורטית. זה יכול להיות מלפפון, גזר, מלח, סוס, זהב, שטר נייר או ביטקוין. הדבר הכי חשוב בכסף הוא האמונה שלכם שמישהו יסכים לקבל אותו ולתת לכם תמורתו את מה שאתם באמת רוצים.

סיכום קצר של היתרונות של כסף

כסף, או יותר נכון לומר לבינתיים- אמצעי תשלום, הוא גורם שמפשט את עשיית העסקאות. זה היתרון הגדול שלו והתפקיד המרכזי שלו. למעשה הכסף מאפשר לנו להפריד עסקת דו צדדית (בארטר) מעסקה דו צדדית (קולורבי תמורת מלפפון) לשתי עסקאות חד צדדיות שהן קלות יותר לביצוע (קולורבי תמורת כסף ואז כסף תמורת מלפפון). על ידי פישוט העסקאות הוא מקטין את עלות עשיית העסקאות.

יתרון נוסף של כסף הוא היכולת להתמחות ביתרון היחסי שלנו. שהרי אף חקלאי לא יגדל רק קולורבי בעולם שבו החלפה של קולורבי היא קשה ויקרה (בזמן ובמאמצים). על ידי הקטנת עלויות עסקאות ההחלפה, כסף מאפשר לכל אחד מאיתנו להתמחות בדברים ספציפיים. ובמובן הזה הוא מאפשר לנו לבנות כלכלה הרבה יותר מתוחכמת ועשירה.

בפוסט הבא- קצת על ההיסטוריה של הכסף. מה התכונות שכסף חייב לקיים, מדוע זהב היה סוג הכסף האידיאלי לאורך רוב ההיסטוריה ועוד.

 

 

אם הגעתם עד כאן אולי יעניין אתכם לקרוא עוד תוכן שאני יוצר בעתיד.
אז הירשמו פה למטה לעדכונים וקבלו מייל כל פעם שאני מעלה פוסט חדש.

מבוא למבוא לשוק הכסף

 

טוב.סבבה. איפה מתחילים בדיוק? לא ברור.

אז החלטתי לקחת על עצמי את המשימה להסביר את העולם המוניטרי לאנשים שמתעניינים בזה. מראש אני רוצה להגיד כמה דברים על המשימה הזאת:

  1. זאת משימה ממש ממש מסובכת וארוכה. אני מקווה שעל פני כמה חודשים אצליח לכתוב את כל מה שאני רוצה לכתוב על הנושא הזה אבל לא בטוח בכך. לצורך קלות המעקב אני פותח תגית חדשה שבה יהיו כל הפוסטים על מדיניות מוניטרית ונושאי מוניטריים.
  2. אני לא בטוח שאני הבן אדם הכי מתאים בעולם להסביר את הנושא. אני בכלל מתעסק בנושאים פיסקאליים. נקודה הבאה תסביר לכם גם למה.
  3. קצת לא נעים לומר את זה אבל התעסקות בכסף, במדיניות שמאחורי הכסף ובדרך שבה כסף עובר בכלכלה היא איך לומר זאת בעדינות? משעממת. לפחות אותי. יש כמובן כלכלנים שיחלקו עלי, והם לרוב עובדים בבנק מרכזי כזה או אחר אבל אחד הדברים הראשונים שאנסה להסביר בסדרה זאת הוא עד כמה הכסף עצמו לא משפיע בכלל על הכלכלה.
  4. אז למה בכל זאת אני כותב את הסדרה הזאת? מצד אחד השקעה גבוהה ומצד שני נושא שאינו מעניין. מה שהכריע את הכף בשבילי הוא מספר רב של דיונים בנושא שיוצאים מנקודת הנחה מוטעית לגמרי. יותר מדי אנשים מאמינים שמהערכת הפיננסית בעולם לא מוסיפה שום ערך לכלכלה (זה כמובן שטויות) או שהעולם הפיננסי הוא סוג של תרמית פירמידה. שמעתי הרבה ספקולציות והרבה שטויות, אנסה להפריך אותן.
  5. יש עמודים ופרופילים (וכמובן גם עיתונאים) שמפיצים המון בורות בתחום. בעוד שיש את המשוכנעים שיבואו ויריבו איתי ויטענו שאני חלק מהמערכת שמשעבדת את האנושות (או משהו כזה) אני בטוח שיש אנשים שמחפשים מקור מידע אמין. אין לי את החשק, הרצון או היומרה לשכנע את המשוכנעים. כל מטרתי היא לספק מקור מידע אמין למי שרוצה ללמוד.
  6. אולי מה שהכי משך אותי ביוזמה הזאת זה העובדה שאני בעצמי אצטרך ללמוד נושאים לעומק כדי שאוכל להסביר אותם. יש שאומרים שהדרך הכי טובה לראות שהבנת נושא זה אם הצלחת להסביר אותו בבהירות לאיש אחר. ואני כאדם שאוהב ללמוד ואוהב להנגיש ידע קצת נמשך לאתגר הזה.

אני חושב שהנקודה הכי טובה להתחלה היא ממש ממש פה:

Capture

זאת תגובה לפוסט הזה שבו ביקשתי ממכם לשלוח לי שאלות על העולם המוניטרי. והנושא הזה חוזר הרבה פעמים בכלכלה. חשוב להבחין בכלכלה בין שינוי שקורה לאדם אחד לבין שינוי מצב שקורה לכולם. אם לי יש יותר כסף מצבי הכלכלי השתפר ואני עשיר יותר. אבל אם לכולם יש יותר כסף קורה משהו קצת "מוזר" בכלכלה. מה שקורה, ובהמשך תבינו גם מדוע, זה שהמחירים עולים בצורה כזאת שכעת אם אני אקח את כל הכסף שהיה לי ואת כל הכסף החדש שקיבלתי אני בסה"כ אצליח לרכוש את מה שיכולתי לרכוש קודם עם הכסף (המועט) שלי והמחירים (הנמוכים) שהיו בשוק.

אז בנק ישראל, שהוא זה שמדפיס את הכסף, יכול למעשה לחלק מיליון ₪ לכל אדם בישראל. כולנו נהייה מיליונרים וזה יהיה ממש נחמד. אבל בפועל נוכל לקנות במכולת בדיוק בדיוק בדיוק את אותו סל מוצרים שיכולנו לקנות לפני שבוע, כי תפוח כבר לא יעלה 5 ₪ לק"ג אלא יעלה משהו כמו 5 מיליון ₪ לק"ג.

וזה עיקרון הכי חשוב שאני רוצה שתכירו על העולם המוניטרי. העיקרון נקרא בכלכלה "הנייטרליות של הכסף" והוא אומר בפשטות שלא ניתן לייצר עושר או רווחה כלכלית על ידי ייצור כסף. כסף הוא רק מוצר מתווך ומה שהופך אותנו לעשירים יותר, כפרטים או כחברה, זה אם אנחנו מצליחים לייצר יותר מוצרים.

אני חוזר שוב על הנקודה הזאת כי היא חשובה. אנחנו חיים בעולם שבו התחושה היא שכסף קונה את הכל, וזה אולי נכון. אבל הגדלת כמות הכסף לא יוצרת עושר אלא רק עליית מחירים (מה שנקרא אינפלציה) ובסופו של תהליך נישאר עם יכולת קנייה זהה (מבחינת כמות המוצרים שניתן לקנות) ומחירים יותר גבוהים.

עכשיו אתם מבינים למה אני חושב שמדובר בתחום משעמם? רפורמות שמשרד האוצר עושה משפיעות על רמת החיים של אזרחי מדינת ישראל דרך השפעה על הכלכלה הריאלית. זה מעניין! זה כיף! זה אתגר!

אבל כלכלה מוניטרית? זה לא משפיע על רמת החיים אלא רק על רמת המחירים!

 

בהמשך הפוסטים תבינו שמה שכתבתי הרגע הוא לא כ"כ נכון. אם הוא היה נכון לא היו יושבים כלכלנים מהבכירים בעולם בבנקים המרכזיים בארץ ובחו"ל. אם זה היה נכון מדינות לא היו מסתמכות על הבנקים המרכזיים שיחלצו אותן מהמשבר ופוליטיקאים כמו ארדואן בטורקיה או טראמפ בארה"ב לא היו מתייחסים להחלטות של נגידי הבנקים המרכזיים בארצם.

כלכלה מוניטרית יכולה להשפיע עמוקות על הכלכלה ואני מקווה שבסדרה זאת תצליחו להבין את הנקודה הזאת ואת הנקודות הבאות (לא בהכרח בסדר הזה):

  1. מה זה כסף? איך כסף נוצר? איך הוא משפר לנו את הכלכלה? מאין הוא בא ולאן הוא הולך (ובפני מי הוא נותן דין)?
  2. מה התפקיד של המערכת הפיננסית בכלכלה? מה היא עושה? האם היא מייצרת משהו?
  3. מה ההבדל בין כסף לאשראי?
  4. למה יש בנק מרכזי? ומה תפקידיו?
  5. איך בנק מרכזי משפיע על הכלכלה? מה הכלים שיש בידיו?
  6. מה יחסי הגומלין בין בנק ישראל (מוניטרי) ובין משרד האוצר (פיסקאלי)? איך הכל קשור אחד לשני?
  7. מה ההבדל בין כסף להון? האם כסף זה בעצם חוב? האם ניתן לשלם את החובות שהעולם שקוע בהם? וכיצד?
  8. איך פעילות הבנק המרכזי משפיעה על שערי חליפין? על ייצוא ועל ייבוא?
  9. איזה עלות יש לפעילות הבנק המרכזי? מה הסיכונים במדיניות ריבית 0?
  10. מה זה בנקאות ברזרבה חלקית? האם היא טובה או רעה?
  11. מה בנק ישראל עושה עם כל הדולרים שלו? איך בנק ישראל מרוויח? מה הוא עושה אם יש לו רווחים? מה קורה אם יש לו הפסדים?
  12. איך כסף מגיע ממדפסות הבנק המרכזי לציבור הרחב? מדוע בנק ישראל לא מפקיד לנו כסף ישירות בחשבון בנק?
  13. איך בנק ישראל שולט בריבית? ואיך זה משפיע על המשק?
  14. איך נוצרת אינפלציה? ואיך הריבית משפיעה על ערך המטבע?

ועוד המון (באמת המון!) שאלות טובות ששאלתם אותי בפוסט המקורי בפייסבוק.

כפי שאמרתי זה יהיה מסע ארוך ומעניין, אשתדל להיות עקבי ולהעלות פוסטים בתדירות יחסית גבוהה. כמו כן מאוד מאוד אשתדל לא להעלות גרפים! מה שלא ניתן להסביר במילים פשוטות לא יעלה לבלוג. ייתכן שאני אספק גרפים כנספח למי שיתעניין אבל המטרה היא באמת לדבר לאנשים שאין להם רקע בכלכלה.

עכשיו תורכם. קודם כל להירשם לרשימת התפוצה כדי לא לפספס את הפוסטים. שנית לשאול שאלות על דברים שלא הבנתם ודברים שנראה לכם שדילגתי עליהם. אזכיר שאני מעדיף לנהל דיונים בפייסבוק שם יותר קל להתנהל, לעקוב ולענות. שלישית מי שיש לו ידע בתחום מוזמן לסייע לי, יש פה עוד המון עבודת מחקר שצריכה להתבצע. רביעית כמובן להפיץ את הבשורה 🙂

שיהיה לכולנו בהצלחה!

 

אם הגעתם עד כאן אולי יעניין אתכם לקרוא עוד תוכן שאני יוצר בעתיד.
אז הירשמו פה למטה לעדכונים וקבלו מייל כל פעם שאני מעלה פוסט חדש.