בפוסט זה ארצה לגעת בתפוח האדמה הלוהט המעסיק כל אזרח ישראלי בתקופה האחרונה. אך בניגוד לכולם בערך אני ארצה לומר מספר דברים חשובים (בעיני) וזאת מבלי להיכנס לסעיפי החקיקה, מבלי להציע פתרון מושלם ומבלי להידרש לשאלה כיצד פועלים המנגנונים השלטוניים בניו זילנד או בארה״ב. אם כן מדוע נכתב פוסט זה? או במילים אקדמיות- מה אני מוסיף לספרות הענפה שכבר נכתבה בנושא?
הדבר הראשון הוא שאינני רוצה לנסות לשכנע בפוסט זה מדוע החקיקה המוצעת טובה/רעה. בעוד שיש לי עמדה (כמו לכולם) אני חושב שהיא יחסית חסרת חשיבות וממילא הסיכוי לשכנע אדם אחד בישראל עם טיעונים לוגיים הוא קלוש (והמשפט הזה אולי מתמצת את רוב הפוסט על רגל אחת).
הטענה השניה שלי והחשובה יותר היא שבין אם החקיקה תעבור או לא, ובין שיגיעו לפשרה חוצת מפלגות או שהמחאה תימשך עד אישורה/ביטולה הסופי של החקיקה, יש בעיני כבר השלכות לא מבוטלות על עתידה של המדינה. השלכות אלו, או במילים מדויקות יותר נזקים, ספק אם ניתן כבר לבטלם.
וזאת בעצם הבעיה הגדולה שאף אחד לא מדבר עליה. גם תומכי החקיקה וגם מתנגדי החקיקה מתארים לנו את החשיבות של לתמוך/להתנגד לחקיקה כאילו שצעד זה לבדו יכול להביא את ישראל לשערי גן עדן או לחלופין להרחיק אותה לנצח מגיהנום טוטאלי. אבל נראה שכולם שוכחים שמדובר במשחק חוזר ושיהיו התוצאות של הסיבוב הזה אשר יהיו, מדובר רק בסיבוב אחד מתוך רבים ורק בנושא אחד מתוך רבים. בסופו של דבר אם יש משהו שכולם מסכימים עליו (נראה לי) זה שהתרחיש האופטימי הוא שאחרי הסיבוב הזה כולנו נמשיך לחיות כאן, ביחד.
אז אניח שניה את העניין המשפטי בצד ואראה לכם מדוע, גם בהתעלם מהנקודה הזאת, אני עדיין ממש מודאג ומדוע גם אתם צריכים להיות מודאגים מאוד.
אם אנסה לתמצת את טענותי אגיד שעד לאחרונה לפחות אני הייתי בתחושה, אולי כוזבת, שאנחנו כחברה פונים אל המומחים בניסיון להבין את האמת. אך כעת נראה שאנחנו פשוט שואלים את דעת הרוב. הרוב לא רק בוחר בנציגיו לכנסת אלא ממש מסוגל להכריע בכל שאלה שהיא. למומחיות כבר אין שום משקל, הרוב ונציגיו יודעים הכי טוב בכל נושא ונושא והדבר כבר מגיע למחוזות האבסורד. כמובן שאתמקד בנושא הכלכלי שקרוב לליבי אך לצערי זה כבר ממזמן חורג לכל תחומי החיים.
לדוגמה לפני כשבועיים מתריע ראש השב״כ מפני סיכון בטחוני שהוא מזהה. מיד בא הנציג התורן של הקואליציה, משתיק את ראש השב״כ ומזכיר לו את מקומו (״הוא רק פקיד״). מעבר לעזות המצח ולטמטום יש פה אמירה מאוד חזקה- א׳ רק נבחרי ציבור רשאים להביע עמדה ו-ב׳ נבחרי ציבור יודעים הכל. במקרה הזה בנושאי ביטחון- הפרה הקדושה האחרונה בציבוריות הישראלית. מה זה משנה שראש השב״כ משקיע את כל חייו בנושאי ביטחון המדינה? מה זה משנה שכבר עשרות שנים הוא נחשף לסודות המדינה הכי כמוסים? אין ספק שהוא לא למד שום דבר מנסיון זה שצבר. ונציג הקואליציה, שנבחר לפני מספר חודשים, כבר הגיע לרמת הבנה גבוהה יותר מראש השב״כ. ואם כך יעשה לראש השב״כ (ובקרוב גם לרמטכ״ל, לראש המוסד ולכל ״ביטחוניסט״ אחר שיעז לומר את דעתו) מה יאמרו אחרוני הפקידים בממשלה וספציפית במשרד האוצר ובבנק ישראל?
ובאמת בהיבט הכלכלי שבוע שעבר חזינו במחוזות האבסורד, ואשים דגש רק על שני אירועים כדי לקצר את היריעה. ראשית ועדת הכספים *קבעה* שלא צפויה פגיעה כלכלית בישראל עקב מהלכי החקיקה. איך הגיעה למסקנה זאת? ואיך קבעה? האם התייעצה עם מומחים? האם הביאה נתונים? האם ביקשה ממחלקת המחקר של הכנסת לבדוק את הנושא? לא. חברי הוועדה פשוט העלו לדיון הצעת החלטה שהצליחה להשיג רוב בקרב חברי הוועדה. בעוד שהשאלה עצמה היא אולי מסובכת, ומבלי צורך להביע עמדה חד משמעית לגבי ההשלכות של צעדי החקיקה אפשר וצריך לגחך (ולדאוג!) מהניסיון של נציגי הציבור לעצב את המציאות בצורה שמתאימה להם. אם נראה את ועדת המדע קובעת שכדור הארץ הוא שטוח, האם לא נגחך? אם נראה את ועדת הבריאות קובעת שעישון מיטיב עם הבריאות האם נקבל זאת? אם ועדת חוץ וביטחון תקבע שישראל היא מעצמה צבאית חזקה יותר מארה״ב האם לא נדאג?
רוב יכול להביע את דעתו לגבי מה הוא חושב שהאמת היא, איזו תפיסה שיכנעה אותו יותר. אבל רוב לא יכול לייצר את האמת, הוא לא יכול לעקם את המציאות לתפיסת עולמו. בסוף המציאות חזקה יותר.
האופטימיסטים יטענו שוועדת הכספים בסה״כ הוציאה הצהרה שאין לה שום משמעות אמיתית. ויש בזה מן האמת. אז כדי שממש נדאג מחליט באותו יום בדיוק שר החוץ לצייץ את טיפשותו ולספר לנו שכבר פנה אל שר האוצר בבקשה ״…לגבש מתווה מול נגיד בנק ישראל להפסקת עליות הריבית.״ על פניו בקשה (אולי) לגיטימית של נבחר ציבור במטרה לשפר את איכות חייו של הציבור. אבל למי שיודע לקרוא בין השורות יש פה אמירה מאוד בעייתית שלא לומר איום מפורש. במיוחד כשהיא מגיעה א׳ משר בכיר, ב׳ משר שמגיע ממפלגת השלטון ו-ג׳ מאדם עם רקע כלכלי משמעותי. אז למי שלא מבין את המסר, אני אשמח לתרגם לכם- הממשלה כבר מאותת לבנק ישראל שעצמאותו בסכנה ושכדאי שבהחלטות הריבית הוא ישקול ״שיקולים נוספים״. וכמו שאמר חבר קואליציה אחר על ״פקיד״ אחר ״אם הוא לא ישכיל להתנהג כמו שאנו מכתיבים לו, לא תהיה ברירה וניפרד״. המרחק מטורקיה וארדואן מעולם לא היה קטן יותר וכנראה שגם שער הדולר יחשוב ככה.
אבל האיום לבדו אף פעם לא מספיק, נציג הציבור צריך גם להראות את חוכמתו היתרה. וככה ממשיך שר החוץ לצייץ ״…על רקע התמתנות האינפלציה, לא הייתה הצדקה להעלאת את הריבית היום …״(הטעות במקור). שוב מתעקש נבחר הציבור להדגיש שהוא יודע יותר טוב מהמומחים.
אם עד עכשיו נציגי הציבור טענו שהם מנסים להביא לידיעת ״האליטה״ את חוויות היום יום של העם (כאילו שנגיד בנק ישראל לא קשוב להם אבל נניח) עכשיו הם גם מסבירים בדיוק מה צריך לעשות ואיך, ולמעשה הטענה היא שכל הידע של נגיד בנק ישראל וחברי הוועדה המוניטרית לא שווה כלום ושום דבר, הרי נציג הציבור בוודאי יודע יותר טוב מפקיד, לא ככה?
מיותר לציין איך השווקים הגיבו וכמה מהר יצאו הבהרות של שר האוצר וראש הממשלה. אבל גם זה ספק אם ירגיע את השווקים שכבר ראו בעבר מה קורה כשהפופוליזם משתלט.
אז מה הן בעצם ההשלכות של המצב הפוליטי הנוכחי? שוב, נתאמץ ממש חזק וננסה להסתכל מעבר להליך החקיקה הספציפי בנושאים המשפטיים.
ראשית יש פה נקודת שבר אזרחית. אנחנו כבר רואים ניצנים של מרי אזרחי וזה מן הסתם אף פעם לא מעודד. במישור הכלכלי אפשר להניח שהעבודה של רשות המסים בתפיסת העלמות מס לא תיהפך לקלה יותר, בלשון המעטה.
שנית יש פה עליה ברורה בפרמיית הסיכון של מדינת ישראל. אם משקיע מארה״ב מסתכל עלינו ורואה שאנחנו לא מסוגלים להגיע להסכמות פוליטיות הוא חושב פעמיים לפני שהוא שם את הכסף שלו פה.
שלישית יש פה איום, רציני ומתמשך, על גורמי המקצוע. ראוי לציין שהאיום הזה לא התחיל אתמול אבל הוא בהחלט עבר אסקלציה מהירה וחמורה. אני באמת מתקשה להבין מדוע שמישהו ירצה לקרוע את עצמו בשביל שכר ותנאי עבודה ממשלתיים אם אפילו יכולת ההשפעה נלקחת לחלוטין מהדרג המקצועי. זה אומר שככל שהזמן עובר נראה פחות מקצועיות בממשלה ויותר שליפות מהשרוול.
רביעית יש פה טענה (אווילית) ש״הכל פוליטי״. הטענה הזאת מנסה לסרס את היכולת של מומחים לתווך את החלטות הפוליטיקאים לציבור. ואנחנו בהחלט רואים שכל מי שמתנגד לצעדי הממשלה הוא פשוט ״סמול״, בין אם זה בהיבטים משפטיים, כלכליים, בטחוניים או כל דבר בעצם.
וחמישית (ואחרונה אני נשבע), אנחנו לראשונה נחשפים בעוצמה לכך שיש פה איום אמיתי על הקניין הפרטי. כשמוביל דעת קהל בימין טוען טענות קומוניסטיות על מלא כמו שאומרים אצלנו, הוא מקבל תשואות מעדת מעריציו. זה מטריד במיוחד כשזה מגיע מהצד הימני של המפה כי זה כמעט בוודאות מזמין מסים נוספים על המגזר היצרני במדינה. למה? כי מצד אחד השמאל הפופוליסטי מדבר כבר שנים על הכבדת נטל המס (בטוענות שגויות של הקטנת אי השוויון) ומצד שני המפלגות הסקטוריאליות רוצות את שלהן. תמיד היו אלא הדרג המקצועי והימין הליברלי שעוד איכשהו מנעו זאת. וכמו במשל הידוע על שני הזאבים והכבשה שיושבים להצביע באופן דמוקרטי על מה אוכלים לארוחת ערב, ברור לי כרגע שגם הנקודות הסגולות בשמאל הפופוליסטי וגם הימין הקומוניסטי (מדהים שיש דבר כזה) ישמחו להטיל מסים נוספים על כל מה שזז ובעיקר על מגזר ההייטק השנוא.
לסיכום
כפי שאמרתי בהתחלה, לא אנסה לטעון פה טענות משפטיות כי אני באמת לא מאמין שזה ישכנע אפילו אדם אחד. אני כן טוען פה שורה של טענות כלכליות שמסבירות מדוע אני מודאג ומדוע אני חושב שכל אחד מאזרחי ישראל צריך להיות מודאג גם כן.
בניגוד למנהגי לא אכתוב מה צריך וניתן לעשות על מנת להפחית את מפלס החששות. אולי זה כי כבר עוד מעט חצות ואני ממש עייף ואולי זה כי אני באמת לא ממש בטוח מה ניתן לעשות.
אשמח לשמוע כל מחשבה, הערה או הארה. עדיף בטוויטר מפני שפייסבוק די מת לצערי ולפה אני מתחבר פעם בחודשיים במקרה הטוב.
נער אוצר 