ממשלה חדשה- למה ניתן לצפות משר האוצר

בשבוע הקרוב תוקם ממשלה חדשה בישראל. אחרי שבועות של משא ומתן  מתיש ומיותר, תושבע הממשלה ה-34 ומשה כחלון יכנס לתפקיד שר האוצר. קצת יותר משנתיים אחרי שלפיד התיישב על כיסא זה ינסה כחלון, הכוכב העולה החדש בפוליטיקה, להתמודד בהצלחה עם קשיי התפקיד. באופן לא כל כך מפתיע הקשיים עימם יתמודד כחלון דומים בצורה יוצאת דופן לקשיים שעמדו בפני לפיד ובסוף גם ריסקו אותו. מה ששוב מדגיש כמה תפקיד שר האוצר חשוב אך לא מתגמל פוליטית. זאת תמונת המצב שמחכה לשר האוצר:

  • הממשלה מצויה עמוק בתוך השנה האזרחית ועדיין ללא תקציב- יש.
  • גרעון הדורש שינוי סדרי עדיפויות או העלות מיסים- יש.
  • ציבור כועס ועייף הדורש טיפול מיידי בבעיות המערכתיות של הכלכלה הישראלית- יש.
  • ראש ממשלה ריכוזי המעוניין בהצלחתו המקצועית של שר האוצר אך בכשלונו הפוליטי- יש.
  • שותפים קואליציונים שידרשו הזרמת כספים סקטוריאלים ויטילו וטו על טיפול בבעיות הקשות במגזרים שלהם- גם יש.

לטובתו של כחלון עומדת העובדה שהוא יותר מנוסה פוליטית מלפיד והתקוות שעורר בציבור במערכת הבחירות האחרונה מתונות יותר מאלו שלפיד הביא איתו בסיבוב הקודם. כחלון גם אינו מחשק את עצמו בעליונות המוסרית של "פוליטיקה חדשה" שכל כך אהבו לנפנף בה מול פרצופו של לפיד. לרעתו עומדת העובדה שמפלגתו קטנה בהרבה (10 מנדטים לעומת 19 שהיו ליש עתיד), הליכוד חזקה יותר (30 מנדטים לעומת 20 שהיו לליכוד) והקואליציה הרבה פחות נוחה. נקודה נוספת היא שהממשלה הצרה תדרוש מאמץ עצום ומתמשך לעצם שימורה, והעברת רפורמות תחייב הסכמה גורפת של כל חברי הכנסת. במצב זה נדרשים כישורים פוליטיים יוצאי דופן על מנת להעביר רפורמות ולעמוד ביעדי התקציב.

כחלון הוכיח את הבנתו הפוליטית בדרישות שהוא העלה במשא ומתן להקמת הממשלה. כל הסמכויות הרלוונטיות הוכפפו אליו כך שהוא אינו משאיר דבר ליד המקרה. הוא גם אינו מסתמך על שותפיו הפוליטיים שצפויים לתקוע מקלות בגלגלים של כל רפורמה. ועדת הרפורמות שתוקם בכנסת על מנת לקדם את הרפורמות שהשר מתכנן היא דוגמה מעולה לנסיונו הפוליטי. הוועדה מסתמנת כהזדמנות מצויינת לעקוף את הסחטנות שאפיינה וצפוייה להמשיך לאפיין את ועדת הכספים. צעד זה מדגיש שוב את ההבדלים בינו לבין לפיד אשר התמקד בקבלת תיקים ביצועיים בממשלה והזניח לחלוטין את ועדות הכנסת. נותר לראות האם המהלך הפוליטי הזה אכן יעבוד או שהמתנגדים למהלכים של שר האוצר יצליחו לעצור גם את הוועדה הזאת.

איך תיראה כהונתו של כחלון

כחלון סימן מספר יעדים. היעד הראשון במעלה הוא תחום הדיור. בנוסף יש לכחלון תכניות להורדת יוקר המחיה עם דגש על שוק המזון והתחום הפיננסי, להקטנת הפערים החברתיים, שיפור השירות הציבורי ועוד.

בנוסף יאלץ כחלון להתמודד עם הקשיים ה"רגילים" של שרי אוצר. בעיקר העברת התקציב הדו שנתי הקרוב (והתקציבים הבאים בהנחה שהממשלה תשרוד) עם קואליציה צרה מאוד ועם דרישות סקטוריאליות משמעותיות.

נראה כי כחלון לוקח הימור פוליטי עצום בתחום הדיור. כשלון בהורדת מחירי הדיור ירשם כעת לחלוטין על שמו היות וכל הסמכויות בתחום הועברו אליו. שינוי מדיניות ובייחוד בתחום סבוך כמו תחום הדיור הוא תהליך ארוך טווח ורצוף קשיים. בניגוד לרפורמה בסלולר כחלון יהיה כעת במוקד תשומת הלב הציבורית וכל צעד שלו יעורר הדים ומתנגדים.

אפשר להניח שאם לא יתרחש שינוי כבר בחודשים הקרובים הסקרים יראו אכזבה מביצועיו של שר האוצר, הלחץ בלשכת השר יעלה וראש הממשלה ינצל הזדמנויות פוליטיות להפעיל לחץ עליו ואולי אפילו לשנות את הרכב הקואליציה. כחלון יצטרך לעבוד קשה מאוד וגם להיעזר בלא מעט מזל על מנת לסיים את הקדנציה בצורה שונה משר האוצר הקודם.

 זאת כבר הממשלה השלישית ברציפות שמנסה להביא בשורה מהירה בשוק הדיור. למרות שלא הצליחו להוריד את מחירי הדיור שתי הממשלות הקודמות עשו מספר צעדים משמעותיים בתחום. במיוחד שווה לציין את זירוז קבלת אישור  בנייה (הממשלה ה-32 הגדילה פי 3 את היקפי האישורים הניתנים כל שנה) והסכמי הגג שהורידו חסמים ואפשרו בנייה של אלפי יחידות דיור במספר ערים (הממשלה ה-33). הניסיון להשיג תוצאות מהירות בתחום בעייתי שכזה, "תרופות הפלא" שכל שר מביא וחוסר העקביות שמאפיינות את מדיניות הממשלה הן דוגמה טובה למחיר שאנחנו משלמים על חוסר היציבות הפוליטית בארץ, אך זה נושא לפוסט אחר.

בתחום יוקר המחיה נראה כי חייו של כחלון יהיו מעט יותר קלים. תחום המזון מראה סימנים של תחרות גוברת כבר מספר שנים כאשר שתי הרשתות הגדולות (שופרסל ומגה) נמצאות כעת במגמת ירידה והרשתות הקטנות צומחות מהר. גם הורדת המע"מ על מוצרי יסוד (שהיא צעד שגוי לחלוטין) תייצר מראית עין של ירידת מחירים בתחום זה. בתחום הפיננסי לכחלון יהיה קשה יותר להציג תוצאות משמעותיות ונראה שהוא במסלול התנגשות חזיתית עם מספר גורמי כוח ובראשם נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג. חלק מההצעות ששר האוצר מעלה בנוגע לבנקים אינן מקובלות על בנק ישראל. שר האוצר גם מציע לבחון מחדש את מודל הפיקוח הפיננסי בישראל, צעד הצפוי לעורר התנגדויות לפחות אצל חלק מהרגולטורים הפיננסים. אם יחליטו שר האוצר וראש הממשלה להוציא את הפיקוח על הבנקים מבנק ישראל תהיה זאת לא פחות מרעידת אדמה. בנוסף בנק ישראל מבקר את משרד האוצר אופן שוטף וצפוי להעלות ביקורת בנוגע לאופן הכנת התקציב הקרוב. גם השינויים המבניים האופן עבודת הממשלה, בניית והצגת ה"נומרטור" שיציג את ההתחייבויות עתידיות של הממשלה הן כר פורה למאבק עם בנק ישראל. לסיכום, יהיו מספר זירות התנגשות בין השר לבנק ישראל והשאלה כיצד הוא יתמודד עם הביקורת היא קריטית. גם הצעתו לשינויים במנגנון הטבות המס לפנסיה צפויה לעורר קשיים עם ח"כ חיים כ"ץ שבשנים האחרונות אימץ את התחום ולא מאפשר לממשלה לעשות אף צעד ללא אישורו.

שר האוצר מתכנן לשנות את עבודת המגזר הציבורי, צעד אשר יוביל להתנגשות עם ההסתדרות. עד היום פוליטיקאים נמנעו מטיפול בתפוח האדמה הלוהט הזה כיוון שמצד אחד קשה למכור רפורמה במגזר הציבורי לאזרחים ומצד שני אף אחד לא רוצה לריב סתם עם יו"ר ההסתדרות. כשמוסיפים לכך את הבעיות הצפויות בנמלים ואת הנושאים הרגילים בחברת החשמל וכדומה נראה כי שר האוצר יצטרך למצוא דרך לעבוד בצורה טובה עם יו"ר ההסתדרות. גם כאן נראה כי נסיון פוליטי ויחס אישי יקבעו לא מעט אם שר האוצר יכשל או יצליח.

 לבסוף צפויות לשר כל אותן הפתעות קבועות (דו"ח העוני, יום השואה וכו') ואלו שלא ניתן לזהות מראש. חלקן טובות אבל רובן רעות. מחאת יוצאי אתיופיה מהשבוע האחרון היא דוגמה קטנה ומוחשית לנושאים שעולים על סדר היום הציבורי ודורשים משאבים ציבוריים. כאשר המערכת הפוליטית מאמצת נושאים אלו כדרך להשגת רייטינג וככלי לניגוח הממשלה נופל בחלקו של שר האוצר להיות האיש הרע בסיפור. לצערנו אירועים כאלו מתרחשים בתדירות גבוהה מאוד. הסטטיסטיקה אפילו מראה שצפוי סבב לחימה נוסף בשנתיים הקרובות וגם הוא ידרוש הקצאת משאבים נוספים מעבר לתקציב הרגיל.

אנחנו נוהגים למדוד שרי אוצר לפי שיעורי צמיחה, אבטלה ופערים חברתיים אבל האמת היא שמרבית התוצאות הללו כבר נקבעו ברובן על פי עבודת השר הקודם (ואפילו זה שלפניו). שינויים מבניים בכלכלה לוקחים זמן וחיי המדף של שר אוצר בישראל הם קצרים מאוד. לכן בבואנו למדוד את עבודתו של שר האוצר עדיף להתמקד ברפורמות המבניות שהוא העביר ובשאלה האם הן מקדמות את החברה הישראלית בטווח הארוך.

בסופו של דבר תפקידו של שר האוצר הוא הרבה יותר פוליטי מאשר כלכלי. יש מספיק כלכלנים טובים במשרד האוצר ושאר זרועות הממשלה. תפקידו של השר הוא להצליח לקדם יוזמות עם הגורמים השונים בממשלה, בכנסת ובציבור או על אף התנגדותם. העובדה שכחלון עומד בראש מפלגת מרכז קטנה תדרוש ממנו יכולות אסטרטגיות ובין אישיות גבוהות במיוחד. השאלה כיצד הוא יתמודד עם השחקנים השונים בזירה הפוליטית ובתקשורת תקבע את הצלחתו או כשלונו.

לא ניתן לחזות כיצד תראה כהונתו של משה כחלון במשרד האוצר ומתי היא תסתיים. מה שבטוח הוא שכחלון עושה צעד פוליטי אמיץ כאשר הוא לוקח על עצמו את המשימה הזאת. אם יעשה את ההחלטות הנכונות רמת החיים של כולנו תשתפר. אם יטעה אנחנו נישאר לשלם את החשבון.

כל שנותר הוא לאחל לו, ולכל הממשלה, בהצלחה!

מודעות פרסומת

תחבורה ציבורית בשבת

בשבוע האחרון רועשת הארץ ממחאה חדשה ישנה- המחסור בתחבורה ציבורית בשבת ובחג. המאבק הזה אמנם תמיד היה קיים אך מעת לעת הוא תופס תאוצה, לרוב לאחר התבטאות מטופשת של אחד מנבחרי הציבור. כך היה שנה שעברה כאשר חברת הכנסת איילת שקד מהבית היהודי, אשר מתנגדת לתחבורה ציבורית בימי שבת, העלתה תמונה שלה מטיילת בצפון בזמן חופשה. גם ב-2008 התעוררה מחאה בעקבות דברים דומים. אז אמר יהודה אלבז, מנהל אגף התחבורה הציבורית במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, בראיון לYNET כי "אנחנו לא רואים אנשים עומדים ומחכים בתחנות [בשבת]". האמירה האומללה הזאת גררה קמפיין ציבורי שעדיין נמשך. שבוע שעבר היה זה שר התחבורה ח"כ ישראל כץ שטען שהמחאה היא "מחאה שמאלנית" שמטרתה להביא לכניסת מפלגת העבודה לממשלה. כץ לא הסתפק בהתעלמות מוחלטת מהמפגינים אלא מספר ימים מאוחר יותר התחמק מההפגנה שנערכה מול ביתו ונסע לטיול עם רכבו הממשלתי כאשר הוא טורח לנקר את עיני המפגינים ולכתוב בעמוד הפייסבוק שלו " בלי אוטובוסים, בלי מתי מעט המפגינים, סתם טיול שטח בנחל התאומים. חג שמח!". התגובה לא איחרה לבוא. בימים האחרונים רצה ברשת עצומה הקוראת לאסור על שרי הממשלה לנסוע ברכב השרד שלהם ביום שבת וחג עד שלא תהיה תחבורה ציבורית בימים אלו. העצומה היא יוזמה מבורכת שצברה כבר מעל 29,000 חתימות של אזרחים ישראלים, ועוררה מחדש את הדיון הציבורי בנושא זה. עם כל הכבוד לדיון הציבורי, הרשו לי להמר ששום דבר לא ישתנה בעתיד הקרוב. זה לא שאני פסימיסט אלא שאני יודע כיצד המערכת הפוליטית מגיבה למחאות מסוג זה, גדולות ככל שיהיו. הדיון בנושא מזכיר לי את מחאת שעון החורף שהיתה עולה כל שנה לקראת חגי תשרי. גם במחאה זאת וגם במחאה ההיא הצדדים התעקשו על אותם טיעונים. הצד ה"דתי" במפה הפוליטית דיבר על הסטטוס קוו ועל הצביון היהודי של המדינה. בעוד הצד ה"חילוני" הביא נתונים ממדינות העולם, הציג תועלות חברתיות וכלכליות שונות וטען לכפייה דתית. הטיעונים לכאן או לכאן היו רלוונטים אם היה מדובר במחלוקת עניינית. אך האמת היא שמדובר במחלוקת פוליטית. אף פוליטיקאי לא רוצה סתם לעצבן את הדתיים כאשר הוא יודע שהוא לא ירוויח מכך שום הון פוליטי. הרי אף מצביע שמאל לא יערוק לליכוד אם ישראל כץ יעשה מהפכה בתחום התחבורה הציבורית בשבת נכון? וכמו במחלוקת ההיא גם בזאת רק שינוי פוליטי יביא לשינוי במציאות. אז הייתה זאת כניסתה של יש עתיד לקואליציה שהביאה בתוך זמן קצר לשינוי. הליכוד שנלחץ מכוחו של לפיד וראה את "שותפיו הטבעיים" נבעטים מהקואלציה הביא לשינוי החוק. הבית היהודי שהיה חלק מהקואליציה לא הביע שום התנגדות משמעותית. גם במקרה זה נדרש שינוי פוליטי על מנת להביא לשינוי במדיניות. אז מה האפשרויות שעומדות בפנינו? אפשר לחכות לבחירות הבאות ולהצביע לפוליטיקאי שיבטיח תחבורה ציבורית בשבת. זאת אפשרות די גרועה משלוש סיבות. הראשונה היא שצריך לחכות עד הבחירות הבאות. השנייה היא שממש לא בטוח שהנושא יהיה מהותי בבחירות הבאות ועם כל הכבוד ל-30 אלף מוחים, המספר הזה בקושי מספיק בשביל להכניס ח"כ אחד לכנסת. והסיבה השלישית היא שגם לאחר הבחירות הבאות תהיה קואליציה ויהיו "אילוצים" ואנחנו הרי רגילים שפוליטיקאים מבטיחים ולא מקיימים. אם קראתם עד פה אתם בטח מרגישים את הייאוש או האדישות משתלטים עליכם . אבל יש דרך לשנות והיא אפילו די קלה. כל מה שצריך הוא להתפקד למפלגות הגדולות, ובמקרה הספציפי הליכוד. כי אמנם בבחירות הנושא הזה איזוטרי אבל בפריימריס זה יהיה אחד הנושאים העיקריים שיביאו לבחירתו או לאי בחירתו של מי שיכהן כשר התחבורה. בפריימריס כל מתפקד בוחר במספר מועמדים, כך שהוא יכול לתת משקל לנושאים שבהם התעסק כל מועמד. ומבחינתו של שר התחבורה הנוכחי, זה עלול להשפיע על מיקומו ברשימת הליכוד. כץ העריך שמתפקדי הליכוד יעדיפו את עמדתו הניצית והמתלהמת. ולכן דווקא הפנייה של קבוצת מתפקדי ליכוד בשם "הליכודניקים החדשים" בדרישה לתת מענה מקצועי והולם, השפיעה עליו יותר מכל צעד אחר. כץ, למוד מערכות פריימריס רבות, יודע שאלף קולות לכאן או לכאן בפריימריס יכולים לשנות עולמות. הוא מבין שאם קבוצה של 2000 מתפקדים בסך הכל תנטוש אותו הוא יאבד את מקומו ברשימה לטובת ח"כ מירי רגב. 5000 מתפקדים נוספים שיתמכו בו כבר יבטיחו לו את המקום הראשון ברשימה. למעשה אם מחר מתמודד כלשהוא (נקרא לו ישראל ישראלי) יחליט לרוץ בפריימריס של הליכוד רק על הבטחה של תחבורה ציבורית בשבת ויפקוד את כל האנשים שחתמו על העצומה האחרונה הוא יזכה במקום ה-6 בפריימריס (לפני בוגי יעלון, זאב אלקין ועוד רבים אחרים) וככל הנראה יהיה שר בממשלה הבאה. פשוט לא? הדרך היחידה לגרום לחברי הכנסת לעבוד בשבילנו הוא להיות חלק מהפריימריס שבוחרים אותם. אז אל תתייאשו ואל תסתפקו בחתימה על עצומות וביציאה להפגנות. פשוט תתפקדו.

מחשבות לקראת הקלפי

את הדברים הבאים כתבתי מספר ימים לאחר נפילת הממשלה הקודמת. החלטתי בזמנו לא לפרסם אותם אבל שיניתי את דעתי אתמול. אני רוצה לחלוק את מה שאני חוויתי מתוך הממשלה.

דעתי היא כמובן דעתי האישית וכל אחד מוזמן להתייחס אליה ככל שיבחר.

סיכום תקופה:

הממשלה היוצאת הצליחה להגיע להישגים חשובים ולהניע הרבה תהליכים שיבשילו בעתיד. קל היום לשכוח או להתייחס בביטול לשינויים שנעשו אך בתור מי ששירת גם בממשלה הקודמת אני יכול לומר שצעדים שנראו לנו בזמנו בלתי אפשריים קרו בממשלה הנוכחית בקצב מסחרר. חוק הריכוזיות עבר, רשות השידור נסגרה ונפתחה מחדש, מערכת החינוך עברה שינוי מהקצה אל הקצה, השמיים נפתחו לתחרות, שני נמלים חדשים מוקמים, הממשלה הצטמצמה ובוטלו משרות השרים ללא תיק, מספר הדירות המשווקות גדל פי 3, הסכמי גג נחתמו, החברות הממשלתיות נותקו מהפוליטיקאים, חוק השיוויון בנטל עבר, שעון הקיץ הוארך,  ועוד אינספור צעדים קטנים וגדולים שישנו את התפתחות החברה והכלכלה בישראל בשנים הקרובות. כל אחד מהצעדים האלו בפני עצמו נראה לנו, נערי האוצר, כמשימה כמעט בלתי אפשרית בממשלה הקודמת ובממשלה הנוכחית הם התרחשו, חלקם עברו כל כך בשקט שניתן היה לחשוב שהם עניין של מה בכך. אני לא יכול לזכור את כמות הפעמים שבחרנו לטפל בנושא והפקידים אמרו לנו "זה תקוע מאז שנת 92". ועדיין טיפלנו, וגם הצלחנו ברוב המקרים.

יחד עם זאת אי אפשר להתחמק מתחושת האכזבה הנובעת מהפער בין הפוטנציאל העצום של הממשלה לבין התוצאה הסופית שהיא בינונית למדי. הממשלה, מונעת מהמחאה החברתית, יצאה לדרך במטרה להביא לשינוי סדרי העדיפויות ולטפל בנושאים שהוזנחו במשך שנים רבות. חלק מבעיות היסוד קיבלו התייחסות (בעיקר בהקשר לחברה החרדית) אך רבות לא טופלו בצורה מעמיקה וספק אם הממשלה הבאה תוכל או בכלל תרצה להתעסק בהן. בהקשר הזה אני באופן אישי מרגיש החמצה ענקית.

יש לי הרבה מה לומר על מרבית השרים והח"כים. גם מילים טובות וגם פחות טובות. אני לא אחלק פה ציונים לאנשים שאני מכיר את פועלם רק בצורה חלקית. אני כן אגיד שיש לנו כמה נבחרי ציבור טובים בכל רחבי הקשת הפוליטית, ויותר מדי נבחרי ציבור לא טובים, גם כן בכל רחבי הקשת הפוליטית. לצערי כמעט שאין שום קשר בין חשיבות ההחלטות שמתקבלות לבין ההד התקשורתי שהן מקבלות. כמה מההחלטות הכי חשובות עברו מבלי לקבל שום תשומת לב. לעומתן נושאים איזוטריים לחלוטין גררו את כל המדינה למערבולת וגם בסופו של דבר לבחירות מיותרות.

כמובן שהשר שאני חזיתי הכי מקרוב בפועלו היה לפיד. הוא גם היה ונשאר הדמות הכי קונטרברסלית בפוליטיקה הישראלית. עד היום אני לא בטוח מה עמדתי לגביו.

לפיד, מנותק מכל מוקדי הכוח בחברה הישראלית, הוא באמת התקווה הגדולה של מעמד הביניים והציבור הישראלי "הלא מחובר". לזכותו יאמר שהוא איש ישר והגון, שרוצה רק בטובת המדינה ואינו מונע משיקולים אישיים או זרים. הוא האיש שרוצה ויכול לטפל בבעיות השורש של החברה בישראל. הממלכתיות שלו והעובדה שלא תקף ישירות את ראש הממשלה בנושאים מדיניים למרות שהוא יריבו הפוליטי היא לדעתי מופת ודוגמה להתנהגות של מנהיג. הלוואי שיכולנו לומר זאת גם על שאר בכירי הקואליציה. אבל הם בחרו להתנהל אחרת.

לפיד, באקט של התאבדות פוליטית, לקח על עצמו את כל המשרדים החשובים ביותר, אלו שאין בהם שום סיכוי לנצח. אף שר לא יוצא טוב ממשרד האוצר, גם לא מהבריאות ומהרווחה. תחשבו כמה קל היה לו לקחת את משרד החוץ, משרד הפנים, משרד החקלאות ומשרד התחבורה שאף אזרח לא יודע מה הם בדיוק עושים, כמה פופוליסט הוא יכל להיות. אבל הוא בחר בעבודה הקשה והלא מתגמלת. במובן הזה הוא הראה שאינו בורח מאחריות, אינו מחפש רווחים פוליטים אישיים והוא ראוי לכל השבחים. זאת גם הייתה ההחלטה שהובילה אותי אישית להצטרף אליו ואל סגנו, מיקי לוי. כי ראיתי שאלו אנשים שבאו לעבוד ולשנות ולא באו להעביר את הזמן ולהתכונן לבחירות הבאות. ואכן לא טעיתי.

לפיד ביטל כמעט לגמרי את חוק ההסדרים, הכניס שקיפות לתקציב וביטל את ה"עזים" בתקציב המדינה. חלקנו באוצר תלשנו שערות מהראש, לא מבינים איך הוא ויתר באופן כל כך חד צדדי על הכוח של משרד האוצר. אבל זאת הייתה החלטה ערכית ואנחנו הערכנו אותה. היא פשוט עשתה את החיים שלנו הרבה יותר קשים.

את הבטחת הבחירות המרכזית שלו הוא קיים בתוך פחות משנה כאשר שלח את החרדים לבקו"ם ולשוק העבודה. אני מנסה לחשוב על הבטחות בחירות אחרות שקיבלנו שמומשו בצורה כל כך ברורה. הימין הבטיח ביטחון, השמאל הבטיח שלום. זה היה לפני 5 שנים, גם לפני 10 שנים וגם לפני 20. לשניהם אנחנו עדיין מחכים. העניין הפרדוקסאלי הוא שאם לפיד היה נכשל והחרדים היו מקמבנים דיל פוליטי כדי לא להתגייס היינו עכשיו רצים להצביע לו. אבל בעיות שנפתרו לא מעניינות אותנו יותר. תחשבו איזה מסר אנחנו שולחים לפוליטיקאים שלנו. אנחנו אומרים להם שעדיף שהם ימשיכו להבטיח את האופק כי הוא לעולם לא יגיע והם יוכלו להמשיך להבטיח אותו גם בבחירות הבאות.

גם על כך שהוא הפוליטיקאי היחיד שקיים את הבטחת הבחירות המרכזית שלו הוא ראוי לשבחים.

המינויים שלו היו מעולים. הוא מינה אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה (יעל אנדורן, אמיר לוי, אורי יוגב, דורית סלינג'ר ויואל נווה). הוא גם לא הרחיק את מיכל עבאדי, החשבת הכללית המצויינת, מקבלת ההחלטות למרות שהיא נחשבת מקורבת לרה"מ. הוא אפשר לאנשי המקצוע לעבוד ללא לחצים פוליטיים. בפעולות האלו הוא הבטיח שכל נושא וכל אפשרות יזכו לעלות על השולחן הדיונים.

אבל לא הכל ורוד- לחובתו יש לומר כי הוא עשה טעויות רבות שנובעות מחוסר ניסיון, הקיף את עצמו בכמה יועצי אחיטופל, לא זיהה את סימני האזהרה ולא הסכים להתפשר גם כשהקרב היה אבוד.

הוא ויתר על כל הוועדות המרכזיות בכנסת, זאת הייתה הטעות הראשונה והגורלית. האקט הזה, אשר יותר מכל מצביע עד כמה הציבור ונבחריו החדשים לא מבינים את אופן עבודת הממשלה והכנסת, חרץ במובן מסוים את גורלה של יש עתיד. בעזרת טעות זאת הוא אפשר לשאר המפלגות להפעיל עליו לחצים סקטוריאליים ולתקוע כל רפורמה שהוא הביא.

הוא התחייב לפני הבחירות לתוצאות לא ריאליות, בעיקר בשוק הדיור (כפי שכיום מרבית הפוליטיקאים ממשיכים להתחייב). כשאלו בוששו לבוא תקף את הפקידים והכלכלנים. ההשתלחויות שלו ושל "מקורביו" בנגידת בנק ישראל, בפרופ' יוג'ין קנדל ובפקידי אגף תקציבים היו מביכות ומקוממות ולא הוסיפו לו שום כבוד בעיני האנשים שעבדו מולו.

בזירה הפוליטית הוא עשה טעויות רבות ולא ניצל את כוחה של יש עתיד להשגת עמדות מפתח. האבסורד הגיע לשיאו כאשר יש עתיד עם 19 מנדטים החזיקה רק 6 תיקים ושתי ועדות שוליות בעוד הליכוד עם 18 מנדטים החזיק 14 משרות וכמעט את כל ועדות הכנסת החשובות.

הוא אישית היה פתוח לביקורת וקשוב. אבל האופי שלו, העוצמה הפוליטית האישית, מבנה המפלגה והלשכה שלו לא אפשרו לו לקבל ביקורת אובייקטיבית מהסובבים אותו. באופן פרדוקסלי דווקא בתחום התקשורתי הוא התנהל בצורה חובבנית.

ההתעקשות על תכנית מע"מ 0 הייתה הטעות הפטאלית שאכן הביאה בסופו של דבר למפלתו כפי שרבים מאיתנו חזו. יותר מאשר העלות שלה, מה שבאמת הפריע לנו הייתה העובדה שהיא מנעה ממנו לטפל בבעיות החשובות של המדינה וסיפקה לכל מתנגדיו הפוליטיים נקודת לחץ מצוינת.

מעבר לעובדה שהתכנית עצמה אינה טובה הוא סימן את עצמו כמתאבד שיעי כאשר דבק בה למרות התנגדות כל פקידיו, כל הכלכלנים וכל חברי הכנסת. הפוליטיקאים זיהו את נקודת התורפה הזאת, וכאשר האופוזיציה, בצירוף ח"כים זבי חוטם מהקואליציה עשו בו שמות בכנסת הוא לא הפעיל עליהם מנופי לחץ שהיו בידיו, לא דרש מראש הממשלה לעשות סדר בקואליציה ולא התעמת ישירות עם מתנגדיו. הוא היה ממלכתי מדי במקום שבו כולם שיחקו מלוכלך, כנראה בניסיון להביא "פוליטיקה חדשה". בסוף זה התנקם בו.

כל הטעויות האלו החלישו אותו, שמו אותו בפינה עד שראש הממשלה החליט שהוא מספיק חלש ועשה בו זובור ציבורי. הוא לא ניצל את נקודות היציאה שהיו לו והתעקש להמשיך באותו מסלול, אולי בגלל אגו ואולי בגלל החשש להיתפס כ"פוליטיקאי מזגזג". בכל מקרה הוא הביא את עצמו למצב חולשה קיצונית ונתן לראש הממשלה את כל התירוצים לפטר אותו, ממש על מגש של כסף.

כשהממשלה הבאה תוקם, תהיה אשר תהיה, בעיות היסוד של מדינת ישראל עדיין יהיו פה. יוקר המחייה, מחירי הדיור, הפערים החברתיים, הפריון הנמוך, המצב המדיני בטחוני, התדמית שלנו בעולם, מערכת החינוך החלשה, הוועדים המיליטנטים, העלמות המס, חוסר היעילות הממשלתית, יחסי דת-מדינה, השבטיות של החברה הישראלית ועוד. ממשלה אמיצה שמוכנה להנהיג יכולה להביא לשיפור בכל התחומים, אולי אפילו שיפור ניכר ברובם.

אם לפיד ינצל את החודשים הקרובים כדי לעשות חשבון נפש אמיתי ולבחון היכן טעה יש לו הפוטנציאל להיות אחד המנהיגים הגדולים של מדינת ישראל. אם הוא ימשיך להתבצר בצדקתו, משוכנע כי ביבי עשה לו תרגיל מסריח ומסרב להכיר באחריותו שלו למצב אליו נקלע הוא לא יהיה ראוי לאמון הציבור.

03.12.14

3 חודשים עברו מאז שכתבתי את הפוסט הזה. 3 חודשים בהם חזינו במערכת בחירות שעוסקת בהכל חוץ מאשר בעיקר. יש לי עדיין לבטים לגבי לפיד, אני עוד מקווה שהוא יוותר על תכנית מע"מ 0 וילמד מהטעויות שהוא עשה בסיבוב הקודם.

אבל אין לי ספק שמכל המועמדים הוא הטוב ביותר. עם הכוונות הטובות והטהורות ביותר ויכולת הביצוע הטובה ביותר. כל אחד יעשה את השיקולים שלו בבואו לקלפי. אני יודע למי אני מצביע.