על המשבר הכלכלי במצרים

הכלכלה של מדינות ערב בכלל ומצרים בפרט נתקלת בשנים האחרונות בקשיים הולכים וגוברים וזאת, בין השאר, על רקע הזעזועים הפוליטיים והביטחוניים שהאזור כולו חווה. אבל זאת ממש לא הסיבה היחידה.

הכלכלה של מצרים נוהלה עד היום בצורה מזוויעה עם מדיניות פרוטקציוניסטית ותרבות מקורבים, כאשר הממשלה נלחמת בכוחות השוק במקום לעבוד איתם.
אחת הדוגמאות לכך היא שער החליפין המנוהל שיוצר עיוותים בכלכלה ומוביל ליצירת שוק שחור.

לא מספיק אנשים במדינה יודעים שעד שנת 85 המשק הישראלי היה מאוד דומה למשק המצרי. משק שמייצר כמעט הכל לעצמו, עם שיעורי מכס גבוהים, עם שער חליפין מנוהל ועם סובסידיות רבות.
עם ממשלה שנלחמת בכוחות השוק במקום להשתמש בהם. למזלנו המשבר הכלכלי שהכה בנו אחרי מלחמת יום הכיפורים, במשך מה שמכונה "העשור האבוד", הגיע לשיאו בשנת 85 וחייב את הממשלה לשנות כיוון בצורה דרסטית (מה שנקרא "תכנית הייצוב").
התזמון לא היה יכול להיות טוב יותר. בשנת 89 קרסה בריה"מ והביאה לשני גלים שהכו במשק הישראלי שזה עתה התחיל להתייצב אחרי השוק של 85- גל עלייה לארץ (של עובדים מאוד משכילים ומוכשרים) וגל של גלובליזציה .

הגלובליזציה שהכתה בעיקר בסין ובהודו שינתה דרמטית את העולם. היא הכניסה מאות מיליוני ידיים עובדות לשוק העבודה העולמית ושינתה דרמטית את כל תמונת ההיצע והביקוש העולמיים. למזלנו, המשק הישראלי היה בעמדה מצוינת "לתפוס" את הגל הזה עם המוני מהנדסים שהקימו את מה שלימים יכונה הסטארט-אפ ניישן.

מצרים לא הייתה כל כך ברת מזל. כמו רוב מדינות ערב היא לא זיהתה את שינוי המגמה והמשיכה במדיניות הפרוטקציוניסטית ובכלכלה ששמה את שיעור המועסקים מעל לכל דבר אחר על מנת לשמר יציבות חברתית.

ההשכלה במצרים הייתה דפוקה וגם העבודות היו דפוקות והניבו פריון עלוב.
הפתרון לכך היה ממשלה גדולה שמעסיקה רבים מבוגרי האוניברסיטאות.
ככל שהשנים עברו וסין התחזקה ככה נהייה קשה יותר להתחרות בה. הרעב האסייתי (תרתי משמע) לסחורות, מזון ואנרגיה העלה את מחירי הנפט (מה שעזר לכלכלות הערביות) אך גם את מחירי הסחורות כמו חיטה וסוכר מה שהקשה על מדיניות הסובסידיות ורוקן את המדינות הללו ממטבע חוץ.

הכלכלות הערביות נחלשו ונהיו מאוד פגיעות לזעזועים. אני חייב לציין במאמר מוסגר שלא ברור לי האם המצב הכלכלי במדינות ערב הוביל למשבר הפוליטי או להיפך- זה יצטרך להיבחן במאמרים אקדמיים עתידיים. אך כשזעזועים אלו הגיעו אחרי המשבר הכלכלי העולמי של 2009, עם גלי ההדף האדירים שלו, המדינות קרסו בזו אחר זו.

כל מדינה לקחה את הכיוון שלה כמובן. לא ניתן להשוות את המצב בסוריה לזה של מצרים או של תוניסיה לזה של לוב. אבל המצב של אף אחת מהן הוא לא טוב.

כעת מצרים הגיע למצב שקצת מזכיר את ישראל ב-85. כשגבה לקיר וקופת המזומנים מתרוקנת במהירות הממשלה נאנסת לעשות צעדים חריגים שיש להן השלכות עצומות על האזרחים. אחרי שתי הפיכות, בקשת עזרה ממדינות המפרץ (שעלתה הון פוליטי רב ויתור על ריבונות מצרית בשני איים) ואחרי שכבר קיצצה בסובסידיות על אנרגיה ומזון מצרים סוף סוף עושה את מה שחייב להיעשות. אבל כשמשק נמצא מחוץ לשיווי משקל במשך זמן רב כל כך המעבר לשיווי משקל עלול להיות כואב. מאוד כואב.
ביום הראשון לניוד הלירה המצרית היא צנחה ב-32% (שווה ערך לזה ששער הדולר יזנק מחר ל-5.6 ₪). כל מוצרי הייבוא, כולל מוצרים שעניים צורכים כמו חיטה וסוכר יתייקרו בין לילה בעשרות אחוזים. זאת מהלומה שלא בטוח שמצרים מסוגלת לעמוד בה מבחינה חברתית.

כשרואים מדינות שמגיעות לנקודת קיצון חייבים לעצור ולשאול את עצמנו איך הם הגיעו לנקודה הזאת? ויותר חשוב- איך אנחנו נמנע מלהגיע לנקודה הזאת בעתיד?

אני ממש ממש לא מומחה לכלכלת מצרים או לפוליטיקה שלה. אני כן מוכן להמר שלא הייתה החלטה אחת שאפשר להצביע עליה ולומר-זה מה שהוביל לקריסה. קריסה כלכלית מתרחשת אחרי שורה ארוכה של החלטות גרועות. כך היה עם בריה"מ, כך היה עם יוון, כך היה עם ונצואלה וכך היה גם עם ישראל בשנות ה-80. דוגמאות אלו מחזקות את הצורך במדיניות אחראית לאורך זמן. אי אפשר לשבת על זרי הדפנה ולחשוב שבגלל שהמצב הכלכלי טוב לא נדרשים צעדים נועזים וקשים. כי המשבר יבוא, זה רק שאלה של זמן ושאלה של עד כמה אנחנו נגיע מוכנים אליו. למשבר של 2009 הגענו מוכנים אחרי שנים של גרעון אפסי ויחס חוב תוצר בירידה מתמשכת. צלחנו אותו בצורה טובה, אולי אפילו בצורה הטובה ביותר מכל מדינות המערב.

מה הקשר בין משבר כלכלי במצרים לבלוג שעוסק במדיניות כלכלית בישראל אתם שואלים? כמובן שיש השלכות על המצב הביטחוני בגבול ישראל-מצרים וכו' אבל יש גם קונוטציה לאקטואליה הכלכלית בישראל. הלוואי שהתקציב שאושר השבוע בכנסת (בקריאה ראשונה בינתיים) היה תקציב טוב שלוקח אותנו עוד צעד הרחק ממצבה של מצרים. לצערי זה תקציב רע שלוקח אותנו צעד קטן לכיוונה של מצרים. הגרעון בו גבוה, נשברו בו כל הכללים הפיסקאלים (ללא שום סיבה) ואין בו אף רפורמה חשובה, לא צרכנית ולא בדרך עבודת הממשלה.

אם חס וחלילה ישראל תקרוס בעתיד היסטוריונים כלכליים ינסו למצוא לכך הסברים. תקציב 2017-18 יהיה לצערי אחד המשתנים שהם יצטרכו לקחת בחשבון.

Facebooktwittergoogle_plusredditpinterestlinkedinmail

12 thoughts on “על המשבר הכלכלי במצרים

  1. מאיזו בחינה אתה קובע שהתקציב לא טוב? הרי העלייה בגירעון היא מזערית ורוב העלייה בתקציב מגיעה מעודפי המס הגדולים שנגבו השנה. חוץ מזה לדעתי בניגוד לתקציבים קודמים בשנים האחרונות הדגש על הצמיחה בתקציב הנוכחי הוא משמעותי ביותר- הגדלה עצומה בתקציבים למשרדי התחבורה והתשתיות, הורדת מיסים ישירים ומסי חברות(בדגש על הורדת מס לחברות בינלאומיות) הורדת מכסים ורפורמה במכון התקנים שיורידו את יוקר המחיה…

    1. דבר ראשון שברו את מגבלת ההוצאה זה דבר לא טוב שאסור לעשות לטעמי. מעבר לכך (ולמרות השיפור בגביית המס שציינת) שברו גם את מסגרת הגרעון. אין שום סיבה לשבור את הכללים הפיסקאלים בתקופה שבה ישראל צומחת במהירות. זה מבטא את העובדה שלא רצו להתעמת עם אף אחד.
      השקעה בתחבורה היא חיובית בסה"כ אך היא לא נעשית בצורה חכמה. אם אתה עוקב אחרי הכתיבה שלי אתה יודע שאני מתנגד לרכבת לאילת, תומך באגרת גודש, תומך בהכנסת אובר ודומותיה לפעילות בארץ וחושב שצריך להשקיע יותר בתחבורה ציבורית. את כל זה לא ממש עושים ככה שבעצם (מבחינתי) די זורקים פה כסף על פרויקטים מגלומנים.
      הורדת מסים אינה חיובית בעיני שכן אנחנו בחלק העולה של מחזור העסקים ויש סיבות לחשוש שאנחנו לקראת התהפכות מגמה. להערכתי יצטרכו להעלות את המסים הללו בחזרה עוד שנה שנתיים והורדת מסים שאינה פרמנטטית (במיוחד אם היא דורשת הגדלת גרעון) היא רעה בעיני. את הפחתת המס לחברות בינלאומיות אני בכלל מתעב וחושב שהיא שטות גמורה אבל זה נושא לפוסט אחר.
      מה שנשאר לנו זה המכסים והתקינה שאני בהחלט תומך בהם אבל חושב שזה מעט מאוד דברים חיוביים לתקציב שאמור לעבור בסה"כ בקלות ואפשר להתמודד בו עם בעיות עומק של ישראל. זאת הרי ממשלת ימין אז מדוע לא מטפלים בוועדי העובדים החזקים ובאי היעילות של הממשלה? כי זה ימין "חברתי" מעין ייצור כלאיים שלא בטוח מה האג'נדה הכלכלית שלו וככה גם נראה התקציב לצערי

      1. גביית מס מחברה רב לאומית היא משימה בלתי אפשרית גם לממשלות חזקות מממשלת ישראל. רק לפני חודשים מספר הגיעו גוגל ובריטניה לפשרה שבה תשלם גוגל לממשלת בריטניה סך של כ150 מיליון פאונד עבור תקופה של 10 שנים (15 מיליון לשנה). אפל צוברת את רווחיה מחוץ לארצות הברית ואינה משלמת שם מס. אינטל למשל מייצרת בישראל פרוסות סיליקון ושולחת אותן לחיתוך ואריזה באינדונזיה. מחיר ההעברה של הפרוסות הוא שרירותי ויכול להשתנות בהתאם למס המקומי. מיסוי חברות רב לאומיות הוא חלום באספמיה.

        1. גם תחת המס החדש מיסוי של חברות בינלאומיות יהיה קשה. התקווה של מתכנני המס היא שלחברות יהיה כדאי לרשום את כל הרווחים פה אבל זה מירוץ לתחתית כי מדינות אחרות גם מורידות את שיעורי המס. ואף אחד לא מדבר על העיוותים שזה יוצר במשק- איך זה משנה את שכר העבודה ואת שע"ח בצורה שפוגעת בתעשייה המקומית

          1. למתכנני המס אפשר להגיד "עכשיו באים?…"
            מס נמוך הביא לאירלנד מספר גדול של חברות רב לאומיות. לפעילות של חברות רב לאומיות יש ערך מוסף גדול גם אם הן אינן משלמות מס. משרות, ידע, גישה לשווקים ולהון בינלאומיים. פטור מלא ממס מביא יותר תועלת מנזק.

          2. זאת אמירה חזקה שאין לה גיבוי. כבר היום יש הרבה ביקורת על חוק עידוד השקעות הון ולא בטוח שהוא יותר מועיל מאשר מזיק. פטור מלא ממס לחברות רב לאומיות לדעתי יהיה מזיק

          3. החוק לעידוד השקעות הון הוא אכן חוק מטופש אבל הוא שונה ממתן פטור ממס לחברות שממילא לא ניתן לגבות מהן מס משמעותי

  2. (א) אחת הסיבות שניתנו בעבר למשבר במצרים (ובמדינות ערב האחרות) היא הגידול הדמוגרפי העצום. במדינות האלה גדל דור צעיר שלא היו למדינה מספיק תשתיות כדי לתמוך בו, ואולי גם לא להשקיע מספיק כסף בחינוך שלו, וכשהוא גדל המשרות הממשלתיות שהמשק היה רגיל לספק היו כבר תפוסות בידי הדור המבוגר.
    (ב) אני מסכים לגבי השקעת החסר בתחבורה הציבורית. כדאי לציין שחלק לא קטן מהבעיה נובע מתכנון עירוני לקוי. תכנון טוב מנסה לצמצם ככל האפשר את הצורך בנסיעה ממונעת, להגביר את ההליכה ולאפשר מסלולי אופניים. זה נעשה על ידי "עירוב שימושים" – מתכננים את מקומות התעסוקה, המסחר והחינוך בקרבת אזורי המגורים. בשנים האחרונות, עם הצמיחה המואצת בשוק הנדל"ן (והלחצים להרחבה מהירה), נוספו שכונות רבות של מגדלים המנותקים מכל מקום ודורשים נסיעה ברכב.
    תכנון לקוי כזה קשה לפתור אפילו באמצעות תחבורה ציבורית, וגם אובר לא מהווה פתרון, כי המסלולים הארוכים והלא-חופפים והצורך בחנייה למכוניות נשארים בעינם.

    1. אני מאוד מסכים עם שתי הטענות. לגבי חלק ב אני רק אוסיף שחוץ מתכנון עירוני לקוי יש בעיה חמורה של מחסור בתחבורה ציבורית בשבת שמחייב חלק גדול מהציבור להחזיק אוטו פרטי. אני אישית פעיל מאוד ביוזמות שנלחמות למען תחבורה ציבורית בשבת ואני מקווה ששילוב של יוזמות אלו עם התפתחויות טכנולוגיות כדוגמת אובר ו-ויה יאפשרו לציבור (לפחות במטרופולינים הגדולים) להתחיל לזנוח את הרכב הפרטי. אם זה יקרה יש סיכוי שגם התכנון ישתפר כי יאפשרו לצופץ את המטרופולינים עוד יותר. בלי קשר צריך לשפר את התכנון העירוני אבל אני מקווה שזה יהיה זרז טוב

  3. שינוי מבנה כלכלי של חברה הוא מהפכה חברתית. השינוי שחל בישראל בשנות ה80 היה תרבותי כפי שהיה כלכלי. אפשר לקשור את ההצלחה הישראלית לעומת הכשלון המצרי בגמישות תרבותית. דוגמה לכך היא השינויים העמוקים שחלו בתנועה הקיבוצית. הם דרשו שינוי תפיסתי, ויתור על אידיאולוגיה. תהליך כזה יכול להיות בריא אם אינו ניהיליסטי, אם אינו מוותר על תרבות בכלל אלא יוצר חדשה, ערכית המשמעותית לא פחות מזו שמוותרים עליה. מלחמת התרבות המתנהלת בישראל היום היא, בעיניי, גם זו. האיום לא הוסר, אבל יש כאן די כוחות שיכולים לבנות ולא רק להרוס. המצב בארצות ערב לא נראה אופטימי מבחינה זו, והוא מצמיח דאעשים. מקווה לשינוי תרבותי חיובי גם בקרבם.

  4. כתבת מעניין אבל מאוד חסר הסבר איך אתה מגיע למסקנות שאתה מגיע אליהן.
    אם אתה לא מסביר מה באמת קורה במצרים לפחות תן קישור למקורות מידע

  5. אני רק שאלה.
    לפי נתוני הבנק העולמי[1], סחר החוץ של מדינת ישראל (יצוא+יבוא כאחוז תוצר) נמצא במגמת ירידה מאז שנת 1978, שם היה בשיא (125.5%), עד היום (59.4% בשנת 2015)
    איך זה מתיישב עם ההקבלה בין ישראל של לפני תוכנית הייצוב למצרים כ"משק שמייצר הכל לעצמו"?

    [1]http://data.worldbank.org/indicator/NE.TRD.GNFS.ZS?locations=IL

Comments are closed.