על השירות הלאומי-התבוננות בעבודת הממשלה בראיית מיקרו

לחוק ההסדרים השנה נכנס סעיף שנקרא "ייעול אופן הקצאת תקני השירות הלאומי" (עמ' 72). לצערי הסעיף הזה כבר הוצע מחוק ההסדרים ולכן ספק אם אי פעם יתממש. אבל הייתי רוצה להשתמש בסעיף זה על מנת להתבונן בעבודת הממשלה מזווית שונה מזאת שלרוב מוצגת בדיון הציבורי- זווית ראייתו של נער אוצר. כתבתי כבר על חוסר היעילות שנמצא במערכת הבריאות אבל רציתי להביא דוגמה נוספת מתוך חוק ההסדרים הידוע לשמצה ולהראות מדוע הוא נדרש ואילו קבוצות לחץ מונעות מהממשלה לשפר את השירותים שהיא נותנת לנו. הסעיף הזה נבחר כי א' הייתי מעורב בעבודה שהובילה להצעת החלטה הזאת ולכן אני מכיר מקרוב את ההיגיון שלו ואת ההיסטוריה הפולישוקית משהו שלו. ו-ב' בגלל שזה סעיף קטן שחומק מתחת לרדאר, אבל הוא חשוב כי בדיוק בסעיפים כאלו נמצא הכסף ששרי האוצר כל כך מחפשים וכמוהו יש עוד עשרות רבות בהוצאות הממשלתיות.

נתחיל מההיסטוריה המשעשעת שהובילה לסעיף זה. מספר גופים אשר מטפלים בבנות השירות הלאומי פנו לשר נפתלי בנט וטענו שעליית מחירי הדירות מייקרת להם את העלויות (כי רוב הבנות מתגוררות בדירות שהם שוכרים) ולכן המדינה צריכה להגדיל את התקציב שהיא מעבירה להם ("להגדיל את התעריף"). בנט, שמקורב לאותם גופים מהציונות הדתית, העביר את הפנייה ל"אחיו" דאז שר האוצר דאז יאיר לפיד. לפיד לא רצה להתעלם מפניה של בעל ברית פוליטי אבל ראשו היה טרוד בעניינים אחרים (מחירי הדיור למשל) ולא היה לו כסף אז הוא עשה מה שכל שר יעשה- הוא העביר את הנושא לסגנו מיקי לוי. גם למיקי היו דברים אחרים לגמרי על הראש (בעיקר רשות המיסים שאגב מאוד הגדילה את הגבייה ואני מאמין שלמיקי יש יד בתוצאות המרשימות האלו, אבל אני משוחד ואני סוטה מהעיקר) ולכן הוא ביקש ממני להקים צוות שיבחן את הבקשה. אני לא הייתי בפוזיציה שאני יכול להפיל את העבודה על מישהו אחר אז נאלצתי לבצע אותה. צירפתי אלי שני אנשים מאגף תקציבים ושני אנשים מאגף החשב הכללית וביחד בדקנו את הנושא. חשוב לציין שהיו לנו המון משימות אחרות והמטלה הזאת הייתה מעמסה על כולנו. היא לא הייתה קשורה ישירות לשאר העבודה שלנו ורק רצינו לסיים איתה. בסופו של דבר היא התארכה הרבה מעבר למצופה כי לא יכלנו להקדיש לה זמן מרוב שהיינו עמוסים בעבודה השוטפת שלנו. צחוק הגורל הוא שהעבודה הזאת, שלא רצינו בה בכלל, הפכה להיות אחד ההישגים המשמעותיים שלנו.

בשורה התחתונה מצאנו שהגופים אכן נפגעו מעליית מחירי הדירות ועל כך מגיע להם פיצוי מהמדינה בדמות הגדלת התעריף. אבל מצאנו גם כמה דברים אחרים: מצאנו שלאף אחד בממשלה אין מושג איך נקבע התעריף ואף גורם לא בדק זאת. חלק מהדרישות בתעריף היו אבסורדיות לחלוטין ודרשו לספק לבנות השירות הלאומי כל מיני תנאים שלא קיימים בכלל לחיילי צה"ל (אליהם הן כביכול מוצמדות). מצאנו שכל התהליך של הצבת בנות השירות הלאומי בתפקידים שלהם לוקה בחוסר יעילות קיצוני. למעשה בסימולציות שעשיתי ניסיתי לייצר מצב פחות יעיל ורק אחרי מאמצים כבירים הצלחתי למצוא אפשרות כזאת. מצאנו שאף אחד מהמשרדים הממשלתיים לא מנסה לטפל בחוסר היעילות- כולם לוקחים אותה כמובן מאליו ומטילים את האחריות על משרדים אחרים.

אני חייב לומר גם שמצאנו קבוצה מאוד איכותית של אנשים שעושים עבודה סופר חשובה. אין לי ספק שהרצון שלהם הוא לעשות טוב ויש פרוייקטים בשירות הלאומי שפשוט אין לי מילים לתאר את עבודת הקודש שהם עושים. הבעיה היא שזה נעשה בצורה מאוד לא יעילה ומאחורי כל פרוייקט מוצלח יש עוד המון סיפורים על אנשים שסתם מעבירים את הזמן ועל בזבוזי כספים ללא הסבר. שאפנו לשמר את ההצלחות של השירות הלאומי ולצמצם את הבזבוזים המיותרים. אחת האנקדוטות המשעשעות הייתה הגילוי שיש 15 בנות שירות לאומי אשר משרתות בקרייה ותנאי השירות שלהן מחייבים שהן יתגוררו במרחק הליכה מקרייה. עזבו את העובדה שלא ברור למה צריך לגייס בנות שירות לאומי לקרייה (היה אפשר כבר לגייס אותן לצבא כמו שאר הבנות). אבל התנאי של דירה במרכז ת"א רק כדי שהן יוכלו להגיע ברגל לבסיס שחיילים מגיעים אליו כל יום ממרחק עשרות ק"מ הוא פשוט ביזיון. חלק מהבנות הללו גרו בפ"ת או נתניה ובקלות יכלו להגיע מבית ההורים בתחבורה ציבורית. כצפוי משרד הביטחון טען שמנהלת השירות הלאומי (האחראית על תנאי השירות של הבנות) דרשה את תנאי השירות הללו והמנהלת טענה שמשרד הביטחון הכתיב את התנאים. בשורה התחתונה אף אחד לא מנסה לייעל ולחסוך והחשבון מוגש למשרד האוצר ודרכו לאזרחים. מקרים דומים התגלו במשרד החינוך, משרד הבריאות ובעצם בכל מקום שבו הבנות משרתות.

בעבודה שלנו הראינו שאפשר להשיג את כל התועלות של השירות הלאומי (גם לבנות השירות וגם לציבור) בעלויות נמוכות הרבה יותר. התעריף לא עלה ב-10% כמבוקש, אלא ירד ב-7%. אז בתכלס מה ההשפעה של העבודה שלנו? ניתן קצת מספרים (כי בסוף זה מה שאנחנו הכלכלנים עושים):

עבודת הצוות הובילה להחלטה שאמורה להפחית את הוצאות הממשלה ב-50 מיליון ש"ח כל שנה (33 מיליון בשנה הראשונה). אפשר להסתכל על הסכום הזה בכמה דרכים- מצד אחד 50 מיליון ש"ח זה המון כסף. לחסוך סכום כזה למדינה כל שנה זה צעד מדהים. מצד שני ביחס לתקציב המדינה מדובר בגרושים. בשנת 2016 ההוצאה של ממשלת ישראל, כפי שבאה לידי ביטוי בהצעת התקציב, תהיה 345 מיליארד ש"ח. כבר היום ממשלת ישראל התחייבה על הוצאות גבוהות מכך ולכן נדרשת להפחית 10 מיליארד ש"ח מההוצאות שהיא תכננה להוציא בשנה הבאה. חיסכון של 50 מיליון ש"ח הם רק 0.5% מהתיקון התקציבי הנדרש בשנה הבאה.

מצד שלישי מרבית הוצאות הממשלה הן קשיחות. כלומר אי אפשר באמת לשנות אותן בטווח הזמן הקצר. בסוף כשבממשלה ובכנסת נאבקים על התקציב הם רבים על עשרות מיליוני ש"ח. המקור התקציבי שאנחנו יצרנו שווה ערך ל"הישג" של שר מאחד המשרדים הקטנים (נניח תרבות או מדע).

ויש גם את הדרך הרביעית להסתכל על זה והיא הדרך שאני מעדיף. 50 מיליון ש"ח הם אמנם הרבה כסף אבל הם לא ישנו את העתיד של המדינה. הם כן יכולים לשנות את החיים של כמה אלפי אנשים. 50 מיליון ש"ח לדוגמה יכולים לתת את התמיכה המקסימלית בשכר דירה לקצת יותר מ1000 משפחות. אלו 1000 משפחות שכיום העובדים הסוציאלים אומרים להם "מצטערים, אתם לא עומדים בקריטריונים" ועכשיו יקבלו כ-4000 ש"ח כל חודש מהמדינה כדי להבטיח שיהיה להם דירה לגור בה. אלו 1000 משפחות שחייהם ישתנו ולילדים שלהם יהיה עתיד מעט טוב יותר. אני אוהב לחשוב על העבודה שלי ככה 🙂

Facebooktwittergoogle_plusredditpinterestlinkedinmail

3 thoughts on “על השירות הלאומי-התבוננות בעבודת הממשלה בראיית מיקרו

  1. היי, ישבתי עכשיו וקראתי את כל הפוסטים בבלוג, ונרשמתי לעדכונים. הכתיבה שלך יפה מאוד, מגובה בנתונים וכמובן אתה מכיר את המערכת מבפנים.

    יישר כח! מקווה לראות עוד פוסטים רבים שלך בעתיד.

Comments are closed.