ממשלה חדשה- למה ניתן לצפות משר האוצר

בשבוע הקרוב תוקם ממשלה חדשה בישראל. אחרי שבועות של משא ומתן  מתיש ומיותר, תושבע הממשלה ה-34 ומשה כחלון יכנס לתפקיד שר האוצר. קצת יותר משנתיים אחרי שלפיד התיישב על כיסא זה ינסה כחלון, הכוכב העולה החדש בפוליטיקה, להתמודד בהצלחה עם קשיי התפקיד. באופן לא כל כך מפתיע הקשיים עימם יתמודד כחלון דומים בצורה יוצאת דופן לקשיים שעמדו בפני לפיד ובסוף גם ריסקו אותו. מה ששוב מדגיש כמה תפקיד שר האוצר חשוב אך לא מתגמל פוליטית. זאת תמונת המצב שמחכה לשר האוצר:

  • הממשלה מצויה עמוק בתוך השנה האזרחית ועדיין ללא תקציב- יש.
  • גרעון הדורש שינוי סדרי עדיפויות או העלות מיסים- יש.
  • ציבור כועס ועייף הדורש טיפול מיידי בבעיות המערכתיות של הכלכלה הישראלית- יש.
  • ראש ממשלה ריכוזי המעוניין בהצלחתו המקצועית של שר האוצר אך בכשלונו הפוליטי- יש.
  • שותפים קואליציונים שידרשו הזרמת כספים סקטוריאלים ויטילו וטו על טיפול בבעיות הקשות במגזרים שלהם- גם יש.

לטובתו של כחלון עומדת העובדה שהוא יותר מנוסה פוליטית מלפיד והתקוות שעורר בציבור במערכת הבחירות האחרונה מתונות יותר מאלו שלפיד הביא איתו בסיבוב הקודם. כחלון גם אינו מחשק את עצמו בעליונות המוסרית של "פוליטיקה חדשה" שכל כך אהבו לנפנף בה מול פרצופו של לפיד. לרעתו עומדת העובדה שמפלגתו קטנה בהרבה (10 מנדטים לעומת 19 שהיו ליש עתיד), הליכוד חזקה יותר (30 מנדטים לעומת 20 שהיו לליכוד) והקואליציה הרבה פחות נוחה. נקודה נוספת היא שהממשלה הצרה תדרוש מאמץ עצום ומתמשך לעצם שימורה, והעברת רפורמות תחייב הסכמה גורפת של כל חברי הכנסת. במצב זה נדרשים כישורים פוליטיים יוצאי דופן על מנת להעביר רפורמות ולעמוד ביעדי התקציב.

כחלון הוכיח את הבנתו הפוליטית בדרישות שהוא העלה במשא ומתן להקמת הממשלה. כל הסמכויות הרלוונטיות הוכפפו אליו כך שהוא אינו משאיר דבר ליד המקרה. הוא גם אינו מסתמך על שותפיו הפוליטיים שצפויים לתקוע מקלות בגלגלים של כל רפורמה. ועדת הרפורמות שתוקם בכנסת על מנת לקדם את הרפורמות שהשר מתכנן היא דוגמה מעולה לנסיונו הפוליטי. הוועדה מסתמנת כהזדמנות מצויינת לעקוף את הסחטנות שאפיינה וצפוייה להמשיך לאפיין את ועדת הכספים. צעד זה מדגיש שוב את ההבדלים בינו לבין לפיד אשר התמקד בקבלת תיקים ביצועיים בממשלה והזניח לחלוטין את ועדות הכנסת. נותר לראות האם המהלך הפוליטי הזה אכן יעבוד או שהמתנגדים למהלכים של שר האוצר יצליחו לעצור גם את הוועדה הזאת.

איך תיראה כהונתו של כחלון

כחלון סימן מספר יעדים. היעד הראשון במעלה הוא תחום הדיור. בנוסף יש לכחלון תכניות להורדת יוקר המחיה עם דגש על שוק המזון והתחום הפיננסי, להקטנת הפערים החברתיים, שיפור השירות הציבורי ועוד.

בנוסף יאלץ כחלון להתמודד עם הקשיים ה"רגילים" של שרי אוצר. בעיקר העברת התקציב הדו שנתי הקרוב (והתקציבים הבאים בהנחה שהממשלה תשרוד) עם קואליציה צרה מאוד ועם דרישות סקטוריאליות משמעותיות.

נראה כי כחלון לוקח הימור פוליטי עצום בתחום הדיור. כשלון בהורדת מחירי הדיור ירשם כעת לחלוטין על שמו היות וכל הסמכויות בתחום הועברו אליו. שינוי מדיניות ובייחוד בתחום סבוך כמו תחום הדיור הוא תהליך ארוך טווח ורצוף קשיים. בניגוד לרפורמה בסלולר כחלון יהיה כעת במוקד תשומת הלב הציבורית וכל צעד שלו יעורר הדים ומתנגדים.

אפשר להניח שאם לא יתרחש שינוי כבר בחודשים הקרובים הסקרים יראו אכזבה מביצועיו של שר האוצר, הלחץ בלשכת השר יעלה וראש הממשלה ינצל הזדמנויות פוליטיות להפעיל לחץ עליו ואולי אפילו לשנות את הרכב הקואליציה. כחלון יצטרך לעבוד קשה מאוד וגם להיעזר בלא מעט מזל על מנת לסיים את הקדנציה בצורה שונה משר האוצר הקודם.

 זאת כבר הממשלה השלישית ברציפות שמנסה להביא בשורה מהירה בשוק הדיור. למרות שלא הצליחו להוריד את מחירי הדיור שתי הממשלות הקודמות עשו מספר צעדים משמעותיים בתחום. במיוחד שווה לציין את זירוז קבלת אישור  בנייה (הממשלה ה-32 הגדילה פי 3 את היקפי האישורים הניתנים כל שנה) והסכמי הגג שהורידו חסמים ואפשרו בנייה של אלפי יחידות דיור במספר ערים (הממשלה ה-33). הניסיון להשיג תוצאות מהירות בתחום בעייתי שכזה, "תרופות הפלא" שכל שר מביא וחוסר העקביות שמאפיינות את מדיניות הממשלה הן דוגמה טובה למחיר שאנחנו משלמים על חוסר היציבות הפוליטית בארץ, אך זה נושא לפוסט אחר.

בתחום יוקר המחיה נראה כי חייו של כחלון יהיו מעט יותר קלים. תחום המזון מראה סימנים של תחרות גוברת כבר מספר שנים כאשר שתי הרשתות הגדולות (שופרסל ומגה) נמצאות כעת במגמת ירידה והרשתות הקטנות צומחות מהר. גם הורדת המע"מ על מוצרי יסוד (שהיא צעד שגוי לחלוטין) תייצר מראית עין של ירידת מחירים בתחום זה. בתחום הפיננסי לכחלון יהיה קשה יותר להציג תוצאות משמעותיות ונראה שהוא במסלול התנגשות חזיתית עם מספר גורמי כוח ובראשם נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג. חלק מההצעות ששר האוצר מעלה בנוגע לבנקים אינן מקובלות על בנק ישראל. שר האוצר גם מציע לבחון מחדש את מודל הפיקוח הפיננסי בישראל, צעד הצפוי לעורר התנגדויות לפחות אצל חלק מהרגולטורים הפיננסים. אם יחליטו שר האוצר וראש הממשלה להוציא את הפיקוח על הבנקים מבנק ישראל תהיה זאת לא פחות מרעידת אדמה. בנוסף בנק ישראל מבקר את משרד האוצר אופן שוטף וצפוי להעלות ביקורת בנוגע לאופן הכנת התקציב הקרוב. גם השינויים המבניים האופן עבודת הממשלה, בניית והצגת ה"נומרטור" שיציג את ההתחייבויות עתידיות של הממשלה הן כר פורה למאבק עם בנק ישראל. לסיכום, יהיו מספר זירות התנגשות בין השר לבנק ישראל והשאלה כיצד הוא יתמודד עם הביקורת היא קריטית. גם הצעתו לשינויים במנגנון הטבות המס לפנסיה צפויה לעורר קשיים עם ח"כ חיים כ"ץ שבשנים האחרונות אימץ את התחום ולא מאפשר לממשלה לעשות אף צעד ללא אישורו.

שר האוצר מתכנן לשנות את עבודת המגזר הציבורי, צעד אשר יוביל להתנגשות עם ההסתדרות. עד היום פוליטיקאים נמנעו מטיפול בתפוח האדמה הלוהט הזה כיוון שמצד אחד קשה למכור רפורמה במגזר הציבורי לאזרחים ומצד שני אף אחד לא רוצה לריב סתם עם יו"ר ההסתדרות. כשמוסיפים לכך את הבעיות הצפויות בנמלים ואת הנושאים הרגילים בחברת החשמל וכדומה נראה כי שר האוצר יצטרך למצוא דרך לעבוד בצורה טובה עם יו"ר ההסתדרות. גם כאן נראה כי נסיון פוליטי ויחס אישי יקבעו לא מעט אם שר האוצר יכשל או יצליח.

 לבסוף צפויות לשר כל אותן הפתעות קבועות (דו"ח העוני, יום השואה וכו') ואלו שלא ניתן לזהות מראש. חלקן טובות אבל רובן רעות. מחאת יוצאי אתיופיה מהשבוע האחרון היא דוגמה קטנה ומוחשית לנושאים שעולים על סדר היום הציבורי ודורשים משאבים ציבוריים. כאשר המערכת הפוליטית מאמצת נושאים אלו כדרך להשגת רייטינג וככלי לניגוח הממשלה נופל בחלקו של שר האוצר להיות האיש הרע בסיפור. לצערנו אירועים כאלו מתרחשים בתדירות גבוהה מאוד. הסטטיסטיקה אפילו מראה שצפוי סבב לחימה נוסף בשנתיים הקרובות וגם הוא ידרוש הקצאת משאבים נוספים מעבר לתקציב הרגיל.

אנחנו נוהגים למדוד שרי אוצר לפי שיעורי צמיחה, אבטלה ופערים חברתיים אבל האמת היא שמרבית התוצאות הללו כבר נקבעו ברובן על פי עבודת השר הקודם (ואפילו זה שלפניו). שינויים מבניים בכלכלה לוקחים זמן וחיי המדף של שר אוצר בישראל הם קצרים מאוד. לכן בבואנו למדוד את עבודתו של שר האוצר עדיף להתמקד ברפורמות המבניות שהוא העביר ובשאלה האם הן מקדמות את החברה הישראלית בטווח הארוך.

בסופו של דבר תפקידו של שר האוצר הוא הרבה יותר פוליטי מאשר כלכלי. יש מספיק כלכלנים טובים במשרד האוצר ושאר זרועות הממשלה. תפקידו של השר הוא להצליח לקדם יוזמות עם הגורמים השונים בממשלה, בכנסת ובציבור או על אף התנגדותם. העובדה שכחלון עומד בראש מפלגת מרכז קטנה תדרוש ממנו יכולות אסטרטגיות ובין אישיות גבוהות במיוחד. השאלה כיצד הוא יתמודד עם השחקנים השונים בזירה הפוליטית ובתקשורת תקבע את הצלחתו או כשלונו.

לא ניתן לחזות כיצד תראה כהונתו של משה כחלון במשרד האוצר ומתי היא תסתיים. מה שבטוח הוא שכחלון עושה צעד פוליטי אמיץ כאשר הוא לוקח על עצמו את המשימה הזאת. אם יעשה את ההחלטות הנכונות רמת החיים של כולנו תשתפר. אם יטעה אנחנו נישאר לשלם את החשבון.

כל שנותר הוא לאחל לו, ולכל הממשלה, בהצלחה!

Facebooktwittergoogle_plusredditpinterestlinkedinmail