שכר ממוצע, יוקר המחייה ועלות הדיור

אחת הטענות הידועות בציבור הישראלי היא שהשכר אינו עולה בזמן שמחירי כל המוצרים מתייקרים ולכן נהייה יותר ויותר קשה לחיות פה. אחרי שהאמירה הזאת התקבעה כאמת מוחלטת מתחילים המומחים להמציא תיאוריות שמסבירות מדוע זה קרה (הטייקונים לקחו את כל פירות הצמיחה, הכסף הולך להתנחלויות וכו') ומציעים צעדי מדיניות כלכליים שיעזרו למעמד הביניים לגמור את החודש (מע"מ דיפרנציאלי, מיסוי עשירים, מיסוי ירושות וכו').

אני לא מתכוון בפוסט זה להיכנס לשלל התיאוריות וההצעות שנבנו על הסטטיסטיקה של השכר והמצב הכלכלי במדינה. אני כן רוצה להצביע על הטעות המביכה שגרמה לציבור,לעיתונאים ולפוליטיקאים לחשוב שהשכר במדינה לא השתנה ושכל המוצרים, בדגש על הדיור, התייקרו ביחס אליו. חשוב להדגיש שאין פה עניין של פרשנות או של אידיאולוגיה חברתית-כלכלית. מדובר פה נטו בסטטיסטיקה.

הנתונים על השכר הקפוא ועליות המחירים מתפרסמים חדשות לבקרים. למשל מבקר המדינה בדו"ח על מחירי הדיור (בהתבסס על הנתונים ממשרד השיכון) מציין שמשנת 2005 השכר הממוצע עלה בערך ב-5% בעוד שבאותו הזמן מחיר הדירה הממוצע עלה כמעט ב-50%. אם ב-2008 הספיקו 103 משכורות חודשיות לקניית דירה ב-2013 כבר נדרשו 137 משכורות. או כמו שהעיתונות נוהגת לומר "חלום הדירה התרחק".

אין ספק שמדובר בנתונים חד משמעיים שמראים שמצבו של האדם העובד הורע וקניית דירה הפכה למטלה קשה יותר. אז זהו שזאת הסקת מסקנות מאוד שגויה. הקפיצה למסקנה זאת היא מובנת, באוניברסיטה מלמדים אותנו שזאת אחת הטעויות הבסיסיות והנפוצות ביותר שצריך להיזהר מהן. או כמו שהמרצה שלי נהג לומר "תמיד תיזהרו לא לטבוע בבריכה שהעומק הממוצע שלה הוא סנטימטר אחד". במקרה הזה מדינה שלמה טבעה באותה בריכה שהיא "בממוצע ממש רדודה".

אוקי אז מה לא בסדר בנתונים? היו מספר התרחשויות כלכליות חשובות שהתרחשו בשנים הללו. אני אתמקד בשתי תופעות עיקריות שעיוותו את הנתונים הממוצעים שהוצגו- עלייה בשיעור השתתפות בכוח עבודה, והתייחסות לשכר ברוטו בתקופה של הורדות מיסים.

נתחיל מהתופעה הראשונה. בשנת 2003 בעקבות המשבר הכלכלי שפקד את מדינת ישראל יצאה לפועל תוכנית כלכלית משמעותית מאוד שהובילה בין השאר לצימצום חד בקצבאות במטרה לעודד אנשים לצאת לעבוד. חלק גדול מהאנשים שהממשלה ניסתה לעודד לא היו בשוק העבודה שנים רבות (מובטלים כרוניים) או שאפילו לא עבדו מעולם. אותם אנשים לא עבדו והתקיימו מקצבאות ומתקציבים ממשלתיים. כאשר קוצצו הקצבאות רבים מהם יצאו לעבוד. למעשה אנחנו עדים לשינוי מגמה מאוד משמעותי בעשור האחרון בתחום היציאה לעבודה. שיעור ההשתפות בכוח העבודה בישראל נחשב היום לגבוה ביחס לעולם המערבי! והאבטלה בשפל היסטורי.

בשנת 2003 55% מהאנשים בישראל בגילאים 15-64 היו מוגדרים משתתפים בכוח העבודה (בגדול זה אנשים שעובדים או מחפשים עבודה). בסוף 2014 שיעור ההשתתפות בכוח העבודה עמד כבר על 64.1%. באותו זמן גם ירדה האבטלה מ10.7% ל-5.7%. אם שוק עבודה לא היה משתנה והיה שומר על המאפיינים שהיו לו ב-2003 היו היום בישראל 675 אלף פחות אנשים עובדים ומספר המובטלים היה גדל ב-133 אלף !!!

הכניסה של אותם אנשים לעולם העבודה הייתה בשכר נמוך ולכן משכה את השכר הממוצע מטה. קל לראות שאם מחר יסגר מפעל בפריפריה אשר מעסיק 100 עובדים בשכר מינימום השכר הממוצע במשק יעלה. זאת מתמטיקה פשוטה שלא ניתנת לפרשנות זאת או אחרת- ככה פשוט מחשבים ממוצע (כי אנשים שאינם משתכרים לא נכנסים לחישוב השכר הממוצע). במקרה כזה מספר המשכורות הנדרשות לקניית דירה יפחת. האם אז מצבו הכלכלי של מעמד הביניים ישתפר? ברור שלא. המצב הכלכלי של כל האוכלוסייה יפגע למרות ששני המדדים- שכר ממוצע ומספר משכורות הנדרשות לרכישת דירה יראו שיפור.

למעשה ניתן לומר שהתוכנית הממשלתית פעלה בדיוק כמצופה. הפחתת הקצבאות הובילה לירידה בהכנסה של אנשים שהסתמכו על הקצבאות ולא עבדו (בין מבחירה ובין שלא מבחירה). ירידת ההכנסות חייבה את האוכלוסיות הללו לצאת לעבוד, שיעור ההשתפות בכוח העבודה עלה מאוד, הפערים החברתיים והעוני פחתו (גם אלו נתונים שלא מדברים עליהם מספיק אבל זה חורג ממסגרת הדיון כאן) והמצב הכלכלי של ישראל השתפר. בתקופה של שינוי כל כך קיצוני בשוק העבודה זאת טעות לבחון מדד כמו השכר הממוצע מבלי להביא בחשבון את השינויים המבניים שהתרחשו בשוק העבודה. כמובן שהציבור לא יכול להבין זאת בעצמו אך בדיוק בשביל זה יש מומחים ופרשנים שאמורים להסביר זאת. לצערי כולם נפלו במלכודת הסטטיסטית הזאת.

נעבור לגורם השני והוא השימוש בשכר ברוטו בחישובים במקום בשכר נטו. כבר הבנו בפסקה הקודמת שהשימוש בשכר הממוצע מוטעה מעיקרו במצב הנוכחי. אך אם כבר משתמשים בשכר צריך להדגיש שמדובר בשכר ברוטו ולא בשכר נטו והשכר נטו עלה בתקופה הזאת בגלל ירידת המיסים. הבחירה בשכר ברוטו נעשתה משיקולי פשטות- המידע זמין בניגוד לשכר נטו שדורש חישובים והנחות רבות (מדגות מס, הכנסות נוספות, נקודות זיכוי, מקום מגורים, הפרשות לחיסכון פנסיוני ועוד). אך בשנים הללו חלה ירידה משמעותית בשיעורי מס ההכנסה, בעיקר למעמד הביניים דרך אגב. מדהים שאף אחד לא טורח לציין את הפרט ה"שולי" הזה. מהערכה שעשיתי נראה שירידת מס הכנסה העלתה את השכר נטו של כלל העובדים במשק בכ-6.5%. זה די משמעותי כאשר השכר הממוצע עלה באותה תקופה ב-5%.

איך מומנו הורדות המיסים הללו? אני אחטא בהפשטה גסה ואומר שהפחתות המיסים מומנו מקיצוץ הקצבאות והתקציבים הסוציאלים שמימנו בעבר את אותם אנשים שלא עבדו. כלומר צעד המדיניות שעשתה הממשלה לא רק ששיפר (אחרי מספר שנים חשוב להדגיש) את מצבן של האוכלוסיות החלשות אשר לא היו שותפות בשוק העבודה אלא גם אפשר הורדת מיסים ממעמד הביניים אשר נשא בנטל הכלכלי.

לסיכום- שוק העבודה בישראל עבר בעשור האחרון שינויים משמעותיים ביותר. מדדים פשוטים כגון שכר ממוצע ומספר משכורות הנדרשות לרכישת דירה משמשים ככלי אצבע. הם מספקים לנו חישוב מהיר ופשוט אך לעולם לא מדויק. בתקופות של שינויים דרמטיים שימוש במדדים פשטניים אלו יוצרת עיוותים חמורים שאינם מייצגים נכונה את המציאות.

זה לא אומר שמחירי הדירות לא עלו. זה גם לא אומר שהכל מושלם במדינה הזאת. אבל פעם הבאה שאתם קוראים נתונים בעיתון כדאי להיות הרבה יותר ביקורתיים כלפי המידע שמוצג לכם.

המטרה של הבלוג הזה היא לאפשר שיח חברתי-כלכלי בחברה שלנו. שיח קונסטרוקטיבי יכול להתקיים רק על בסיס נתונים נכונים. אני מקווה שהפוסט הזה יהיה הצעד הראשון בתהליך של שיפור השיח ויאפשר לנו לדון ברצינות על האתגרים שעומדים בפני החברה הישראלית ועל הפתרונות האפשריים.

Facebooktwittergoogle_plusredditpinterestlinkedinmail

8 thoughts on “שכר ממוצע, יוקר המחייה ועלות הדיור

  1. אני חושב שההסבר שלך לוקה בחסר כאשר הוא מתעלם מהשכר החציוני ומהגידול בחלקו של ההון בתוצר.

  2. פוסט יפה. ברכות על הבלוג החדש. לדעתי היו חסרים כמה דברים משמעותיים בכדי שהניתוח יהיה שלם. ראשית, מס הכנסה אכן ירד, אבל המיסים העקיפים עלו (כגון מעמ, בלו על הדלק, ארנונה – למרות שהיא לא מס ממשלתי..). בנוסף, יוקר מחייה זה לא רק דירות, שירותים שניתנו בעבר בחינם על ידי הממשלה הופרטו, יתייקרו או שאינם מספקים (בריאות, חינוך, וכו) והמבנה הלא תחרותי של המשק נתן את אותותיו (מזון, השתוללות חברות הסלולר לפני הרפורמות). יוצא מכך, הנטו אומנם גדל לעובדים מסוימים, אבל היקף ההוצאות שלהם עלה כנראה בשיעור גבוה יותר. וחמור מכך, המדיניות הזאת הגדילה מאוד את הפערים בחברה. נקודה חשובה נוספת, הביטחון התעסוקתי ירד, ולא רק לשכבות הנמוכות. על מחירי הדיור אין מה להרחיב, גם אם השכר הריאלי נטו עלה, והוצאות המימון ירדו, מחירי הדיור יצאו מכל פרופורציה.

  3. אחלה פוסט ובהצלחה בבלוג, יהיה מעניין לשמוע דברים " מבפנים".

    אשמח לשמוע דברים שמשנים את התמונה מבחינת נקודת ראייה, הפוסט הזה (במיוחד אם נשכלל את נושא עליית המסים העקיפים – רגרסיבי) מראה שלא התחשבנו בעליית ההכנס הפנויה וכניסת עובדים למעגל העלייה.
    אבל אם לפני הפוסט אמרנו שהמחירי הדירות עלו ב50% בתקופה מסוימת והשכר נשחק או ירד אז הרבה יותר קשה ל"מעמד הביינים", אז אחרי הפוסט אנחנו מבינים שהעלייה בדירות עדיין ב50% והשכר דווקא נגיע עלה אפילו ב10% אז עדיין מאוד קשה לאנשים.

    אז אם הבנתי נכון אתה טוען שטיפה פחות קשה. לדעתי עם הנקודת מבט הפנימית שלך כדי אולי להעלות על הנייר דברים שמשנים את נקודת הראייה של הציבור. שגורמים לנו להבין שמה שאנחנו רואים בתקשורת הוא משחק של סטטיסטיקה לא נכונה .

    אם לא הבנתי נכון אשמח שתפרט.

  4. כמה הערות על התגובות שקיבלתי לפוסט. דבר ראשון תודה רבה על הפירגון!
    לגבי התוכן:
    1. אין לי נתונים לגבי השכר החציוני ולכן לא ניתן להתייחס אליו. אני יודע שהוא נמוך יותר ויכול להניח בוודאות שהניתוח יהיה זהה איכותית אם כי המספרים יהיו שונים.
    2. המס העקיף מיוצג מכיוון שהשכר הריאלי לוקח בחשבון את עליית המחירים.
    3. על נושאי הפרטה, רמת השירותים החברתיים, בטחון תעסוקתי, פערים חברתיים ועוד זה לא המקום להגיב. אני משתדל להתמקד בכל פוסט בנושא ספציפי אחד (ככל שניתן). בהמשך אני מתכוון לכתוב על הנושאים האלו. ספוילר- גם שם יהיו הפתעות מסוימות.
    4. לא התכוונתי לומר שמצב מחירי הדיור במדינה הוא סביר. גם לא התכוונתי לומר שהכל טוב במדינה. הארתי זרקור על עובדה סטטיסטית שאנשים עושים ממנה הסקת מסקנות שגויה. מכאן ועד ניתוח כולל של המשק יש עוד דרך ארוכה. אני כן חושב עם זאת שהמצב הוא יותר טוב ממה שרוב האנשים חושבים. ועדיין יש אפשרות לשפר אותו בהרבה על ידי התעסקות בדברים החשובים במקום בנושאים איזוטריים ועל ידי שימוש באמצעי מדיניות נבונים.
    5. בהתייחסות שלי להבדל בין השכר נטו לשכר ברוטו הזכרתי כדרך אגב את ההפרשות לחיסכון פנסיוני. ההפרשות הללו עלו בצורה משמעותית מאוד בעיקר לעובדים בשכר נמוך אשר התחילו לקבל הפרשות בעקבות צו ההרחבה לפנסיה חובה מ-2008. אצל חלק מהעובדים הפרשות המעביד יכולות להוות שיפור שכר משמעותי שאינו בא לידי ביטוי בסטטיסטיקה. באופן ספציפי הנושא רלוונטי לכ-200 אלף עובדי שמירה וניקיון (תודה לשי בירן על ההערה).
    6. ביצעתי ניתוח רגישות להשפעה הכמותית של כניסת העובדים "החדשים" לשוק העבודה. חשוב לציין שהחישוב נעשה תחת הרבה מאוד הנחות מפשטות. מ-2003 עד 2013 עלה השכר הריאלי לעובדים ישראלים במשרת שכיר ב-4.3%. אם נניח שכל העובדים החדשים השתכרו שכר מינימום (4300 ש"ח) זה מגדיל את השכר הממוצע של האוכלוסייה ה"ותיקה" ל11,000 ש"ח, כלומר גידול של כ-13% נוספים. אם נניח שבממוצע החדשים הרוויחו 5000 ש"ח העליה של האוכלוסיה הותיקה היא ב-11.3% ואם נניח שהם הרוויחו 7000 ש"ח העליה של האוכלוסיה הותיקה היא ב-6.5% נוספים. כל החישובים מתייחסים לשכר ברוטו.

    1. יש לך מספר הנחות סמויות – כניסת כל העבודים היא בשכר נמוך. ולמה זה צריך להיות ככה במשק נורמלי? לידיעתך גם אקדמאים נכנסו בשכר נמוך. המסקנה שהוותיקים טוחנים את החדשים וזה חבר , ביטוי נפלא לקפיטליזם החזירי ששורר מאז 2003- עניים עובדים שעובדים רק כדי לשרוד. זה גם משתלב טוב עם הפערים האידירים שנוצרו בעשור האחרון.

      1. היי אלון, ההנחות אינן סמויות מכיוון שאני מתייחס אליהן. אני לא טוען שכל העובדים נכנסו בשכר נמוך אלא טוען שמרבית הגידול בהשתתפות בכוח העבודה (כלומר אנשים שלפני כן לא חיפשו עבודה וכעת הם עובדים) היא בשכר נמוך. זה נשמע הנחה סבירה. יש לך סיבות לחשוב שהיא לא נכונה או שיש לך נתונים שסותרים אותה? אם כן אני אשמח לדון בהם.
        במשק נורמלי השכר עולה ביחד עם הנסיון, לפחות בשנים הראשונות, ולכן צפוי שהכניסה לשוק תהיה בשכר נמוך יחסית.
        כיום תעודה אקדמית לא מבטיחה שכר גבוה. בעיקר אנו רואים זאת בתארים שאינם מוכוונים לשוק העבודה (מדעי הרוח למשל) או במוסדות אקדמיים חלשים יותר. התופעה של "אינפלציית תארים" וירידה בתשואה להשכלה מתועדת היטב בכל מדינות המערב והיא אכן בעייתית.
        הוותיקים אכן "טוחנים" את הצעירים במגזרים רבים אך זהו לטעמי ביטוי ל"סוציאליזם חזירי" ולא לקפיטליזם. בשווקים תחרותיים אנשים משתכרים לפי הפריון שלהם. דווקא במקומות שבהם יש עבודה מאורגנת אנחנו רואים מקרים חריפים של דור א', דור ב' וכו'.
        בעשור האחרון למעשה לא נוצרו פערים אדירים אלא יש ירידה ברמת הפערים גם בארץ וגם ברמת הכלל עולמית. הפוסט שלי מסביר חלק מן ההטיות שגורמות לתחושה המוטעית הזאת בציבור. אני מקווה לפרסם עוד נתונים והסברים על כך בהמשך

  5. יכול להיות שגם השכר של האחוז העליון עלה? אמנם נכנסו הרבה עובדים בשכר נמוך למשק אבל מה עם מנהלי הבנקים/ביטוח/פיננסים שהמשכורות שלהם גם טיפסו במיליונים? גם להם יש השפעה על הממוצע.

    גם הפוסט לא באמת מסביר למה יש בעיתיות במדידה של מחיר דירה ביחס למשכורת, הרי בהשוואה עולמית יש לנתון הזה ערך. אולי המדידה לאורך זמן בישראל לא נכונה אבל ביחס לעולם קשה כאן יותר לקנות דירה.

Comments are closed.